הרפתקאות אהבה ומין

נדהמתי לגלות איך בתקופה של חודש הבנתי דברים ששנים לא חלחלו לתוכי…
על גברים, נשים, עולם ,עצמי…איך עובד כל עולם הדייטינג.
מהרגע שיצאתי מפתח הדלת של הזוגיות צללתי עמוק למים העכורים של הרווקות ומשם הסיפורים לא הפסיקו לזרום.
מרגע השחרור מאזיקי הקשר והאהבה חלחלה לתוכי התודעה שהגיע הזמן להראות לעולם מה יש לי להציע וכך זה היה והעולם בתמורה? החזיר לי אהבה, נתינה, קבלה.
מהדייט הראשון בין אם סטוץ או ערב יין רומנטי הרגשתי איך אני מתעצמת אישית, איך אני הופכת להיות אישה חזקה ועצמאית, צוברת ביטחון מיני ואישי.
ראיתי איך גברים מעריצים אותי ,את הגוף שלי את נפשי המצולקת, שעד לא מזמן קיבלה רק ביקורות וזלזול.
הרגשה עילאית אופפה את כל חלקי גופי שהנה כל הברוך שעברתי עד כה היה שווה, הדמעות הלילות ללא שינה, הנדידה מבית לבית עד שהגעתי לחלקה קטנה משלי.
הכל נשמע עמום ולא ברור ובכן כי הסיפור שלי החל הרבה קודם לכן…
ובכן בחורה צעירה, נאה וחכמה, גבוהה ועסיסית כך אומרים, עולה חדשה, חסכים מהבית, DADDY ISSUES והמון בדידות.
מגיל 16 נכנסתי ויצאתי ממערכות יחסים עם גברים הרבה יותר גדולים ממני, נכנסתי לקשרים לא בריאים ומכשלים מאד לחיים.
מאז שאני זוכרת את עצמי לא הייתי לבד יותר מתקופה של חודשיים, אולי בגלל הפחד להיות לבד או שמא זו ההתמכרות לאהבה ולריגוש, הרצון שלי לתת ולקבל, סקס טוב…עד היום לא הצלחתי לפענח את זה.
הראשון מכולם, מנפץ החלומות והתקוות, האביר השחור בכרכרה הסדוקה
התחיל כמפגש אקראי ואמיץ מדי מהצד שלי בגיל 16 , בזמנו היותי את סמל התמימות והעדינות.
הוא היה שם "לכוון, ללמד, לפסל מחדש" ובעיקר להרוס לי כל חוויה ראשונית.
הוא היה הגבר הראשון שלי, הנשיקה הראשונה, האהבה, הסטירה, הלטיפה…כל מגע ראשון היה שייך לו.
הוא ביקר ללא הרף, פיסל ושינה כל פיסה שבי, בנפשי , בגופי…הוא הגיע אפילו לחלומות והשאיפות.
השתלט על כל חלק בחיי ואני נכנעתי לו ללא כל מלחמה כי הלב הקטן והתמים היה מאוהב עד כלות נשמתו.
וכך במשך כמה שנים הוא הרס ופירק ביטחון עצמי שבלאו הכי לא נכח שם.
ואז ביום בהיר אחד הוא קם ואמר "אהובתי אני טס לארץ החלומות, אבל אל תבכי עלמתי אני לא משאיר כאן כלום ועוזב בלב שלם" וכך נותרה המסכנה בשמלה הלבנה…
נשארתי שבורה ומרוסקת, פוחדת ממין, שונאת את עצמי, בוכה מכאב על הלב השבור.
שנים חלפו עד שהצלחתי לצאת מחליפת הצלילה, המסכות וההגנות…התחלתי לבנות את עצמי אט אט עד להגיעי לפסגה.
מיד אחריו הגיע אביר על סוס אדום, באמת אביר בכל רמ"ח איבריו, לא לטעמי אומנם אך צ'ארמינג שהרעיף אהבה ונתינה ללא סוף.
כל מה שהיה סדוק הוא הדביק, הוא ליטף וחיבק ואיחה כל שבר שבי, העצים והעיף הכי גבוה שאפשר.
אך הלב לא היה מונח במקומו ולאחר דגירה של תשעה חודשים מדהימים ומדהימים פחות נאלצתי לרסק את ליבו ולנפץ כל חלום שהיה לו.
מדי אחריו בלי זמן לנשום עמוק הגיע הצ'ארמינג הבא, יפה בגופו ובנשמתו עוד יותר…מהרגע הראשון הלב ננעל עליו וידעתי שאותו אני רוצה.
חודשים של היכרות וסקס מסחרר חושים לא גרמו לו לרצות להתחייב, אך כמו בחורה טובה שאני ראיתי בעיניו אהבה רבה ויצאתי למסע לעורר את קנאתו כך שירצה שאהיה רק שלו.
ואכן כך קרה, אחרי חודשים של הרבה אסטרטגיה ודייטים מיותרים הוא נפל בפח וביקש שאהיה רק שלו מעתה והלאה.
אין ספק שהוא היה האהבה הגדולה בחיי, מעולם לא הרגשתי כזה רגש…פרפרים התעופפו בעיניי ובבטני ללא הרף, חשמל זרם בכל חלקי גופי ורציתי שהוא יהיה כל עולמי, רק שלי.
פרט חשוב וקט ששכחתי והחסרתי, נשמתו היפה היית הפצועה ומצולקת במחלה נוראית שלא נתנה לו מנוח ושמטה את היציבות מחייו.
וכך מצאתי עצמי בתוך בועת אהבה עם הבחור עם הנפש הכי יפה והכי פצועה שהכרתי, נעה ונדה בין זוגיות לפרידה כל כמה חודשים עד שהגיע הקץ והלב שלי כבר לא עמד בעומס שהפיל עליו הצ'ארמינג שלי וכך בפעם האחרונה בהחלט שחררתי את נשמתו ואת נשמתי מהייסורים.
שבורה ובוכייה העברתי חודשים בדיכאונות וספירה של הדקות מתי הלב יתאחה מחדש ואוכל שוב לנשום בלי לבכות.
הזמן עשה את שלו, עבודה מרשימה למדי…ובכך חייתי את חיי עם פלסטרים ודבקים בלב עד שמהפינה הגיח בחור חדש, חייכני ושמשי כולו לב שקרקר סבבי ללא הפסקה.
אך בלבי עדיין פעמו רחשי הצ'ארמינג הקודם והנסיך הפצוע שלי ביקש עוד הזדמנות אחת להוכיח את שפיותו ואהבתו.
ארזתי את רגלי וליבי ונסעתי אליו לבלות לילות אהבים, לבחון מחדש אהבה כה גדולה.
אך גדולה הייתה האכזבה לגלות שמכל הרגש האדיר הזה נשארה רק טיפה בודדה בים שנבלעה בין המון כעס ואכזבה וכך בפעם האחרונה(הפעם באמת) ניפצתי אני את ליבו הענק, השארתי רסיסי דם בכל מקום שבו דרכתי והלכתי לי להתחיל מחדש.
אני והבחור השמשי פצחנו ברומן ומהרגע הראשון מיד ידעתי, זה – לא זה!
אין ספור פעמים פצענו את עצמינו בניסיון להצליח בקשר, שברנו את הכלים ולא משחקים אלפי פעמים ואז חזרנו וליטפנו ושוב בכינו וקרענו…וכך עברו להם שלוש שנים, שלוש שנים שבהן התרגלתי לספוג ולכאוב, להסתפק במועט, לא לדבר, לא להעריך את עצמי, לחיות על אוטומט.
עד שברגע קט אחד שבו הדממה השתלטה עלי והבנתי לבסוף ששם הלב כבר לא מונח.
ארזתי תיק קטן עם מעט אומץ ובינה, הישרתי מבט אל המנוול השמשי והפצרתי בו "אני אותך עוזבת ולא, לא יעזרו גם הדמעות, הניסיונות והסליחות, אני עם זה גמרתי."
לקחתי את כל רכושי ועלבוני וכאבי על כך שלא נלחם עלי, על כך שלא ניסה לשים מלכודת, להשאיר אותי קצת בחיקו…שחרר אותי לחופשי כאילו כך נגמרת אהבה גדולה.
בשבילי, לעצמי רציתי להחזיר קצת חיים ומצאתי לי ברנש מימי עבר, מכר משנים עברו, חבר טוב שכבר עברו
וכך טלטלתי את עצמי לדירה חדשה, לחוויה מאתגרת עם אנשים חדשים וחיים לגמרי חדשים…הכל חדש מהניילון עוד נשארו עלי קצת פצפצים.
אחרי אין ספור לילות של סידורים וניקיונות, הברגות והקמות, שידות, מיטות ותחתונים.
הגיע רגע מיוחל מכל שבו הנחתי את ראש על הכרית שכבר שלי, על המיטה אותה קניתי ובניתי במו ידי (ועוד כמה ידיים) ואז באותו רגע, הרגע שלי…הנפש שחררה ונרגעה ולבסוף קיבלתי את השקט שחיפשתי, קיבלתי סוף והתחלה והגשמה עצמית עם המון תקווה וחלומות ושאיפות וכל העננים הכי רכים שרק אפשר לחשוב