הרגש
אני מנסה לא לחשוב עליו אבל כשהלב משתלט לי על העניניים אפילו הראש כבר מפסיק להקשיב.
הוא בראשי 24/7,
והוא יהיה בלבי תמיד.
אני חושבת עליו ומתגעגעת,
אבל האמת שאת הרגש אני מעדיפה להדחיק,
ומדי פעם זה גם מצליח!
אני מתגעגעת לעיניים בעיקר,
תמיד אהבתי את העיניים שלו,
כל פעם שהסתכלתי לתוכן הן גרמו לי להיבלע לעולם אחר,
עולם קסום וורוד,
וכשהוא הסתכל עליי דרך העיניים האלה הרגשתי כאילו אני היחידיה,
היחידה בעולם,
היחידה שהוא רואה.
גרם לי להרגיש מיוחדת,
הכי מיוחדת,
גרם לי להרגיש אהובה.
משהו שכמעט ואף פעם לא הרגשתי..
"אהובה".
הוא הפך את האגדה הזו "אהבה" לאמיתית.
אבל כמובן, איכשהו כל טוב חייב להסתיים בשלב מסוים,
וזה הסתייים.
כרגע,
אני מנסה לא לחשוב עליו,
אבל ההרגשה הזו שהוא גרם לי להרגיש..
אני מתגעגעת אליה,
אני מתגעגעת להרגשה של להיות אהובה ולאהוב,
אני רוצה לאהוב שוב,
אז אני מתפללת שהאהבה לא הלכה לה איתו,
אני מקווה שאם בכל זאת הלכה אז שתחזור מהר ככל האפשר.
ההרגשה הזו, של להיות אהובה ולאהוב בחזרה..
היא הסיבה ללמה אנשים צריכים לרצות לחיות ברגעים של צער וייאוש מהחיים.
תגובות (0)