הרגע שחיכיתי לו.. פרק 2
למחרת בבוקר, התלבשתי בבגדים החדשים, נעלתי את הנעליים החדשות, עשיתי תסרוקת יפה, ושמתי אודם אדום.
נראיתי.. שונה.. נראיתי.. יפה.
שמתי בושם ויצאתי מהבית. חשבתי "היום אני לא מתייחסת אל כריס, הוא הבריז לי ובגללו התייבשתי שם… הוא מחוק אצלי!".
הגעתי לבצפר.. הבנים חייכו אליי, חלקם זרקן מילים כמו "כוסית" או "יפה", והיו כאלו שפשוט בהו בי. שמחתי שכולם מגיבים ככה. רציתי להרגיש יפה, והצלחתי.
"איב,היי,איב, חכי רגע!" שמעתי קול הקורא לי מאחורי. זה היה כריס. לא התייחסתי והמשכתי ללכת. הוא המשיך לקרוא בשמי אבל לא עניתי לו. לבסוף ראיתי את המקובל ואת השפוטות, והצטרפתי אליהם.
"וואו! נראית פצצה" אמר המקובל וחיבק אותי בעדינות בחיוך עמוק.
חייכתי חזרה והלכנו במסדרון שלובי ידיים. שלחתי מבט לאחור, ראיתי את כריס מסתכל עליי במבט פגוע. המשכתי ללכת אל המקובל ולא התייחסתי אליו.
אני יודעת, אני יודעת. יצאתי BICH אבל מה זה משנה? הוא יצא מגעיל כשהוא ייבש אותי שם!! אבל למרות הכל.. אני לא מפסיקה לחשוב עליו ועל הפרצוף הפגוע שלו… אבל מה כבר עשיתי לו?! הוא פגע בי!! הוא פשוט שבר לי את הלב!!.
נכון, אני אוהבת אותו.. אבל זה לא בדיוק משנה. הוא שיחק בי. בי ובלב שלי!. הוא אמר שאני החיים שלו! שאני הכי חשובה לו בעולם! התנשקנו! הנשיקה הראשונה שלי הייתה איתו!! ואז ככה הוא עובד עליי?? זה לא מצחיק!.
שחזרתי הביתה, הסתגרתי בחדרי, ופשוט… בהיתי בתקרה. לא ידעתי מה לעשות.. איך להגיב.. ולא הלכתי למחרת לבצפר, וגם לא יומיים אחרי זה. וככה המשכתי לא ללכת לבצפר עד שנמאס לי. שחזרתי ללימודים לבשתי שורט צמוד, גופיה לבנה, צעיף עדין בצבע חום-אפור, ונעלי אולסטאר בצבע שחור ומשקפי שמש ג'ונאס. ובתור ז'קט הבאתי איזה סריג מבד נופל…
אספתי את השיער בקוקו גבוה, ושמתי גלוס בהיר, הוספתי אקססוריז ויצאתי מהבית.
כשהגעתי לבצפר כולם בהו בי, חלקם לטוב וחלקם לרע, אבל לא התייחסתי והמשכתי ללכת.
כשראיתי את המקובל ואת השפוטות חייכתי והצטרפתי אליהם. "מאמי, מה קרה? שכחת לקום לבצפר?" אמר וחיבק אותי חיבוק חם. חיבקתי אותו חזרה ושילבתי איתו ידיים והסתובבנו בבצפר.
כשעברנו במסדרון, ראיתי מזווית העין את כריס בוהה בי. במבט מלא רגש. הוא תפס בידי חזק ואמר "אני לא עוזב אותך עד שתקשיבי לי!" התיק נפל לי.
"אתה מכאיב לי שחרר אותי" עניתי לו בקרירות. הוא לא התייחס ונישק אותי.
המקובל פער את עיניו והשאר חיממו את האווירה. לא ידעתי מה לעשות. כעסתי כ"כ… סטרתי לו וסיננתי "לך תזדיין".
עפתי משם לשירותי הבנות והמקובל גיחך וצעד אחרי. "זה היה אמיץ מאוד, את יודעת" אמר המקובל "לתת סטירה למישהו שאת אוהבת". בהיתי בו בכעס דרך המראה ועניתי "אני לא אוהבת אותו" המקובל חייך "בחייך.. לא תוכלי לעבוד עליי.. אני ראיתי את הבעת פניך כשנישק אותך. ראיתי את הבלבול בעיניך, ראיתי את הרצון לעוד בשפתייך.. לא תוכלי לעבוד עליי" ענה ובחן את פני דרך המראה. נשמתי עמוק וחייכתי חיוך מאולץ "תקשיב, אני לא שמה קצוץ על אח שלך!! אתה אולי צודק, אולי אני אוהבת אותו. לך תדע. אבל אני לא אשלים איתו גם אם המנהלת תזמן אותי למשרד שלה ותדרוש את זה!!" צעקתי עליו ונשמתי עמוק. הוא השפיל את ראשו. "אני מצטערת… לא התכוונתי לצעוק עלייך.. זאת לא אשמתך" התנצלתי וחיבקתי אותו בחוזקה. "אני פשוט מבולבלת כל כך…".
המקובל חיבק אותי חזק "אני מבין, הכל בסדר" ענה "אני שמחה שאתה לצידי" אמרתי בשקט והידקתי את חיבוקי סביבו.
לאחר כמה רגעים, ירד לי האסימון ושאלתי מופתעת "אתה יודע שאלו שירותי הבנות?". הוא פער את עיניו ולחש במבוכה "נראה לי שאצא מפה…" נתן לי נשיקה על הלחי ויצא משירותי הבנות. ליטפתי במקום שבו נתן לי נשיקה, חייכתי. לאחר כמה רגעים נשמתי עמוק, סידרתי את השיער, וחידשתי את הגלוס. יצאתי משם עם חיוך על הפנים כאילו לא קרה דבר.
בהפסקה, יצאתי למרפסת, נשענתי על הגדר והסתכלתי סביב…לאט לאט… ואני רואה את ריאן, יושב לו בצד עם השפוטות, ושומע מוזיקה. אני מחייכת. איכשהו.. אני שמחה שיש לי אותו כאן ליידי… המשכתי לבהות בו עד סיום ההפסקה. עם הזמן אני וריאן התקרבנו… יצאנו סתם לפגישות סתמיות, ויצאנו לכל מיני מקומות מוזרים.. אבל התקרבנו.. מאוד.
"אני מצטער! לא התכוונתי! זה היה בצחוק! לא התכוונתי להתחבר איתך!! אבל אז התאהבתי בך!! אבל אני התאהבתי בך!!.. התאהבתי בך!!… התאהבתי בך!!…" קמתי מהמיטה, מזיעה, נוטפת מים, לחוצה. ירדתי מהמיטה וניגשתי למטבח. שתיתי מים קרים ונשארתי ערה עד שנרדמתי שוב על הספה.
תגובות (0)