הרגע הזה.. פרק 7 :)) (+הודעה ברציתי להוסיף)

מנקודת מבט של ליאל:
"את.. רוצה לאכל איתי צהריים?" שאלתי בחיוך את יובל
"בכיף" היא חייכה אבל ליפני ראיתי את נעמה מציצה עלינו אז ביקשתי מיובל לחכות והלכתי אלייה
"מה יש לך?" שאלתי טיפה בכעס
"אתה לא אמור להיתחבר אלייה אתה יודע" היא אמרה
"אבל אני רוצה" חייכתי
"אבל אתה לא יכול!" היא כעסה (תיזכרו שהוא חושב שהיא רעה)
"למה?"
"כי.. ככה אתה אמור להיצמד לתוכנית וזהו" היא אמרה ובאה ללכת אבל תפסתי ביד שלה.
"זה החיים שלי תיזכרי את זה!" אמרתי ושיחררתי לה את היד. היא עשתה פרצוף וחזרתי ליובל.
"קרה משהו?" היא שאלה בזמן שאני מיתיישב לידה
"לא" חייכתי
"אז.. ספר עלייך" היא אמרה
"אני ליאל" חייכתי
"את זה אני יודעת ספר למה באת לפה"
"רבתי עם ההורים שלי.. ואמרו לי שפה שווה להיות אז באתי" שיקרתי
"באמת שווה להיות פה.. טוב אני חייבת ללכת לנועם" היא נתנה לי נשיקה בלחי
"טוב דברי איתי" חייכתי והיא הלכה. פיתאום ראיתי את גיל מיתקרב אליי הספקתי להכיר אותו בקטנה.
"היי" חייכתי והוא ישב
"אחי תעזור לי" הוא אמר נאנח
"מה קרה? דבר אליי"
"אני אוהב פה מישהי, אבל ראיתי שיחה שלה עם מישהו ויצאתי אידיוט כי הוא רק ידיד שלה ועכשיו היא עצבנית עליי אני לא יודע מה לעשות" הוא אמר
"למה אתה מחכה? לך אלייה בימקום לספר לי מה קרה" חייכתי והוא הינהן והלך לאיזשהו שולחן שיובל ועוד 2 ישבו שם ראיתי אותו מתחיל לדבר ומהר מאוד אחת מהם קמה ונישקה אותו. חמודים..
"היתנשקתי עם מייק" אמרה תמר שהייתה מאחוריי

מנוקדת מבט של מייק:
אני לא מאמין שהיא נישקה אותי! מה אני אמור לעשות עכשיו??
"ראיתי אותך" אמרה תהל שהייתה מאחוריי
"תהל זה לא אני זאת היא תאמיני לי!!"
"אני לא מאמינה לך! ועוד אחריי מה שהיא עשתה לי" היא אמרה
"מה היא עשתה לך?" שאלתי לא מבין אותה
"היא.. היא.. לא משנה" היא היסתובבה
"תיסתכלי עליי!! מה היא עשתה לך?" צעקתי
"אל תיצעק עליי" היא התחילה ליבכות.. לא יכולתי ליראות אותה ככה אז פשוט חיבקתי אותה.
"אני מיצטער.. פשוט תביני שאני דואג לך" אמרתי
"אני יודעת גם אני מיצטערת" היא חייכה
"אז מה היא עשתה לך?"

***********

"וזה מה שקרה" היא אמרה
"חכי אני יראה לזו** הזאת מה זה!" צעקתי מי היא בכלל שהיא תחטוף אותה??
"לא לא יהיה יותר גרוע" היא אמרה מנסה לעצור אותי
"אני מיצטער אני לא מוכן לזה" אמרתי
"בבקשה מייק"
"אז מה נעשה??" שאלתי
"יש לי תוכנית" היא חייכה חיוך ערמומי

מנקודת מבט של דניאל:
היתקרבתי אלייה ו.. נישקתי אותי (מפתיעעע)
"עצרו!" שמעתי את הקול של אופיר
"מה יש??" היתעצבנתי עליו
"אני.. אני מיצטערת זה לא היה אמור ליקרות" נוי קמה ורצה מישם.
"לא חכי!! רואה מה עשית??" צעקתי עליו
"מיצטער אני לא יכול לתת לכם להיות ביחד" הוא אמר ורציתי לתת לו בוקס
"מי שואל אותך בכלל? זה החיים שלי והאהבה שלי" אמרתי
"אאה באמת? ומה יקרה אם נוי תגלה מי באמת אתה? למה באמת באת לפה?" הוא שאל. לא הוא לא
יכול להגיד לה
"אתה לא תעז"
"תנסה אותי" הוא יתגרה בי ופשוט גילגלתי עיניים והלכתי מישם
"דניאלל" גיל קרא לי ובאתי אליו
"מה?"
"חזרתי לנועם" הוא חייך עד לשמיים
"יופי לך.."