הרגע הזה.. פרק 6 *_*

מנקודת מבט של לירון:
כל יום אני חושבת עליו. וצוחקת.
אני יודעת שהוא עשה טעות! טעות נוראית! כי אני יפה, מצחיקה, חמודה, פשוט אחת שמישהו יאהב לנצח!
הלכתי לכיתה כי היתחיל שיעור. איתי בכיתה היו בר, יובל, דניאל, שני, נוי, עידו ועוד כמה שלא הכרתי.
"היי" אמרתי ליובל והיתיישבתי לידה.
"היי, שמעתי את מה שקרה. הוא לא שווה אותך" היא אמרה לא מחדשת לי הרבה.
"ספרי לי על זה" צחקתי והיתחיל השיעור כרגיל משעמם

*************

"תלמידים ליפני שאתה הולכים, אני רוצה להכיר לכם תלמיד חדש" אמרה המורה וניכנס מישהו, היה לו עיניים שחורות ושיער שחור גם.
"היי.. אני ליאל" הוא חייך חיוך גדול עם שיניים.
אני לא ישקר הוא היה ניראה טוב, אבל אני ממש לא הולכת לנסות להתחיל איתו כמו כל השבורות שהלכו אליו.
"אתם יכולים לצאת" אמרה המורה ואני יובל נוי ושני יצאנו ביחד.
"אממ יובל אפשר אותך שנייה" שאל התלמיד החדש ליאל
"בטח" היא חייכה והלכה איתו אחרי דקה שני עשתה פרצוף חמוץ והלכה לכיוון שלהם
"רק לי נידמה שאנחנו מיחוץ מלכל הדרמה?" נוי צחקה
"תיסתכלי מי מאחורייך" אמרתי והיא היסתובבה וראתה את מייק
"טוב אני יילך" אמרתי והלכתי לכיוון החדר
"צריכה ליווי?" שאל עידו שהלך אחריי
"אין לי בעיה" צחקנו והתחלנו ללכת
"מה קרה את שקטה?" הוא שאל
"אני לא שקטה, פשוט לא דיברת את גם אני לא דיברתי" אמרתי מסבירה
"אז אולי שעדיף לא נדבר במילים" הוא נעצר
"אז איך נדבר?" שאל והוא היתקרב אליי ונישק אותי
"ככה"
"זה שקט יפה" צחקתי והמשכתי לנשק אותו.

מנקודת מבט של נוי:
קרה משהו?" שאלתי את מייק שניראה לחוץ לגמרי
"אני לא מוצא את תהל!" הוא אמר מלחיץ גם אותי ואז נירגעתי
"ילדה אחת באה ואמרה לי שהיא הלכה לרופא כי כאב לה הבטן תירגע" אמרתי וזה ניראה כאלו ירדה לו אבן מהלב
"וואי איך נילחצתי"
"תגיד על מה רצית לדבר איתי אתמול?" שאלתי ניזכרת בזה
"אתמול? אאה כן.." הוא אמר לא ניראה שמח כל כך
"ספר לי" אמרתי מיתיישבת על הספסל והוא אחריי
"יש לי שאלה אבל את חייבת לענות לי בכל בכנות" הוא אמר
"נו"
"את אוהבת את דניאל הזה?" הוא שאל והלב שליי דפק במהירות
"אני.. אני.." התחלתי לגמגם "לא יודעת" השפלתי פנים
"אז יש לי רק דבר אחד להגיד לך.. תילכי לפי הלב שלך. לא משנה מה אומרים, תעשי מה שאת חושבת" הוא אמר וחיבק אותי "תיסמכי רק על עצמך"
"נוי?" שמעתי קול מאחוריי.. זה היה דניאל אוף כל כך לא רציתי ליראות אותו
"אני סומך עלייך" מייק אמר לי , קם, נתן כיף לדניאל והלך.
"היי" אמרתי לדניאל כאילו מייק לא אמר לי כלום עכשיו.
"היי" הוא חייך וישב
"אפשר חיבוק?" שאלתי והוא חיבק אותי
"אני לא יכול יותר" הוא אמר ושם את הראש בין שתי הרגליים כשהידיים אוחזות בו
"קרה משהו?" ליטפתי לו את היד
"זאת את! את משגעת אותי אני לא יכול ככה." הוא הרים את הראש וניבהלתי קצת
"מה עשיתי?" שאלתי
"זה לא מה שעשית זה מה שלא עשית" הוא אמר ובכלל היתבלבלתי
"אז מה לא עשיתי?" שאלתי
"אני באמת צריך להגיד לך?" שאל והיסתכל לי בעיניים
"כן"
"אוקיי אז את זה לא עשית" הוא אמר והתחיל להיתקרב אליי…

מנקודת מבט של תהל:
"תגידי יפה ביי ביי" אמרה תמר פיתאום ראיתי שחור הרגשתי שאני נירדמת.

********

היתעוררתי בחדר שלי לא זכרתי כמעט כלום חוץ מתמר! אבל ידעתי שאם אני יגיד משהו יהיה יותר גרוע
"היי" ניכנסה נועם עצבנית לחדר ואחרייה יובל עם אותו מבט
"מה קרה?" שאלתי והם היתחילו לבלגן את כל החדר
"קרה שדניאל הלך לעשות משהו עם נוי ואף אחד לא שם כדי לעצור אותו!" צעקה יובל
"ומה קרה לך?" שאלתי את נועם
"גיל חושב שאני חיבקתי את מי שהוא שונא אז רבנו" היא אמרה עצבנית
"לפחות אותכן לא חטפו.." מילמלתי
"מה אמרת?!" שאלו שניהן
"כלום כלום.. תגידו זה לא מייק שם" אמרתי מיסתכלת מהחלון
"כן זה הוא ראינו אותו מיקודם" אמרה יובל
היסתכלתי עליו כמה זמן ואז קלטתי שהוא מדבר עם מישהו.. מישהי.
זאת הייתה.. תמר! מה??!!