הרגע הזה.. פרק 5 -_-

מנקודת מבט של שני:
"נעמה את פה?" שאלתי ניכנסת לחדר של נעמה. היה שם כיסא של משרד הפוך, פיתאום הוא היסתובב אבל זאת לא הייתה נעמה, זאת הייתה ליאל.
"מה..מה את עושה פה?" שאלתי מפוחדת
"אני באתי לדבר איתך" היא אמרה והיה לה מבט.. לא רגיל.
"על..?"
"על זה שאני עוזבת" היא אמרה ומיד הישתנה לי המבט
"את עוזבת? לאן? למה? מתי? איך?" שאלתי לא מבינה
"אני חייבת לעזוב.. סיבות איישיות, אבל עוד מעט יבוא רחוק מישפחה שלי. הוא יודע הכל על הכל והוא יחליף אותי" היא אמרה
"אוקיי ואיך קוראים לו" אמרתי והיא חייכה חיוך קטן
"יש לו שם יפה.. קוראים לו גם ליאל" אוי עוד אחד??
"מתי את עוזבת?" שאלתי
"היום.. עכשיו, כבר הודעתי כמעט לכולם. ואני רוצה שאת תעזרי לתמר מובן?!" היא שאלה ולגמה מהמים שהיו על השידה
"מובן.." אמרתי משפילה פנים והיא יצאה החדר. איך שהיא יצאה היתחילו להיות לי מחשבות בראש, על איך שהולכים לחסל את תמר..

**פלאשבק**

"אז מה התוכנית?" ג'יל שאלה את נעמה
"אוקיי ככה: גרמתי לליאל לעזוב, על תישאלו איך. אחריה יבוא עוד מישהו, קוראים לו גם ליאל, ואת שני הולכת ליגרום לו להיתאהב בך, אחר כך הוא יבגוד בתמר והיא תיזדקק לאנשים.. היא תנסה להוביל אלייה את 'ארבעת הברביות' נוי, יובל, נועם ותהל וכמובן שהם לא ילכו איתה. ובסוף ניגרום לאופיר לישנוא אותה כל כך שהוא יהרוג אותה בעצמו.."

**************

"מוכנה?" נעמה יצאה מימתחת למיטה "הוא צריך להגיע"
"מי?" שאלתי
"ליאל נו תיהי מרוכזת" אמרה ומשכה בידי לבחוץ

מנקודת מבט של דניאל:
"נוי! נוי חכי רגע!" צעקתי והיא היסתובבה
"מה אתה רוצה?" היא היתקדמה אליי נאנחת
"לדבר איתך" אמרתי
"דבר.. אם יש בכלל על מה" היא אמרה עדיין לא מיסתכלת לי בעיניים.. הרמתי לה עם אצבע את הסנטר והמבטים שלנו ניפגשו.
"אני מיצטער על המכות.. אני בכלל לא ילד כזה שרב תיסלחי לי בבקשה" אמרתי מיתחנן ומיתכוון לכל מילה שיצאה לי מהפה, והיא הזיזה את הראש שלה מהיד שלי.
"זה בסדר. אני לא כועסת" היא חייכה חיוך מתוק
"אז לאן את הולכת?" שאלתי מיתעניין
"למייק הוא אמר שיש לו משהו חשוב להגיד לי" היא אמרה וקיוויתי שהוא לא יגיד לה את מה שאני אמרתי לו, בכל זאת אני יכול להגיד את זה בעצמי
"אאה" אמרתי
"טוב אז אני יילך נדבר" היא נתנה לי נשיקה בלחי והלכה. אוי כמה שהיא משגעת אותי. התחלתי ללכת לגיל, החבר הכי טוב שלי פה. שיודע הכל עליי ואני עליו ועוד עכשיו הוא שמח מיתמיד אני חייב לדעת מה עובר על הילד הזה.
"היי אחי" אמרתי ונתתי לו חיבוק של אחים
"היי" הוא אמר לא מפסיק להיתכתב באייפון ולחייך
"עם מי זה?" שאלתי מנסה להציץ
"החברה החדשה שלי" הוא אמר לא מוריד את החיוך מהפנים
"הופהה חברה, מי זאת??" שאלתי
"נועם.." הוא אמר עם מבט חולמני בעיניים
"מזל טוב אחי, אתה השגת אותה.." ידעתי שמהיום שהיא באה הוא רצה אותה
"מה עם נוי? דיברת איתה?" הוא שאל אותי ונאנחתי
"לא.. אני לא חושב שהיא בכלל רוצה אותי בחזרה.. נישבר לי כוסעמקק" היתעצבנתי
"תירגע כולה בחורה! אתה דניאל לוי! כולם רוצות אותך, מה יש לך? אתה לא טיפוס של אחת"
"לא אתה לא מבין, בגלל שהיא היחידה שלא נימרחת עליי היא מיוחדת. וככל שהיא מיתנגדת אליי ככה אני רוצה אותה יותר" אמרתי והוא רק שתק וחזר לאייפון
"שמע אחי אני חייב ללכת אבל אני ידבר איתך" אמר ותוך כמה דקות כבר לא היה שם..

מנקודת מבט של תהל:
הלכתי לבד בדשא.. מטיילת ומריחה את כל הפרחים. פיתאום הרגשתי מישהו חונק אותי! ניסיתי ליצרוח אבל הוא חסם לי אם היד את הפה ולקח אותי לאיזשהו מקום מוזר כזה. אחר כך הוא קשר אותי לכיסא אבל מהר מאוד ראיתי שזה לא הוא זאת היא! תמר!
"תגידי יפה ביי ביי" היא אמרה..