הראש או הרגש? והשני לפילגש?

החיים הם קצרים…
מאה ועשרים שנה, וכבר לא קיימים…
במה למלות את הכוס הגדולה?
הכוס המפוארת, שרק להתמלאות היא דורשת,
מתלבטת ומתחבטת, באיזה נוזל מן צבעי הקשת…

להיות כולל… להיות שלם…
יוצר אדם שגווני חיים כל היום מדקלם..

אבל כשמדקלמים כלכך הרבה גווני חיים,
בסוף רוצים לקחת סמים.

מי הוא זה ואי זה הוא,
אשר את דרך חייו יביא לכדי ווידוא?

אולי פשרה היא העניין…
אולי זה מה שיביא לכדי בניין…
אבל גם אם אפשיר את הקרח בפשרה חמה,
פשרה שתנבע מסתם איזו גחמה –

מה המינון? מי יזכה לחיי גינון?
האם הראש? האם הרגש?
והאם השני ייחשב לפילגש?