הקרב על השלום פרק 4 – לעולם לא ייתן לך ללכת

זאק סיבב את ראשו מהר והתחמק מהחרב של סול.
"סול! מה אתה עושה?!" אמרה רוקסן בצעקה.
"אף אחד לא פוגע באח שלי!" אמר סול בכעס.
"סול בבקשה, אתה תמות…" אמרה רוקסן בדאגה.
"את דואגת לו או לי?" שאל זאק בכעס.
"תפסיקו בבקשה" אמרה רוקסן.
"אין סיכוי שהוא יצא מיזה בחיים" אמר סול.
"כל מי שמנסה להרוג אותי מת בסוף" אמר זאק.
"סול!" צעק לויס לעברו.
"לויס, מה אתה עושה פה?" אמר סול.
"נירא לך שאני ייתן לך להרוג אותו לבד?" אמר לויס.
"אינה השד החד שההוא שכמעט הרגתי קודם" אמר זאק בזלזול
"תסתום!!!" צעק לויס בעצבים
"ברחי" אמר זאק לרוקסן .
"אני לא עוזבת אותך לבד" אמרה רוקסן.
"רוקס, אם אני לא ישרוד תדעי שאני אוהב אותך" אמר זאק.
"זאק!" אמרה רוקסן בדאגה.
סול שמע את זה "מה קורה כאן?" אמר סול.
"לכו מפה" אמרה יסמין.
"יס?" אמר לפתע לויס באי הבנה.
"לכו מפה אמרתי!" אמרה יסמין בצעקה.
"יס, מה קרה לך?" שאל לויס.
"אל דבר אלי שד שקרן" אמרה יסמין.
"יס… אני מצטער" אמר לויס.
"תצטרכו להילחם גם נגדי" אמרה יסמין.
"אני לא יפגע בך" אמר לויס.
"אני בטחתי בך, ואתה אכזבת אותי" אמרה יסמין.
"אני באמת אהבתי אותך!" צעקה יסמין.
"גם אני" אמר לויס.
יסמין הפילה את החרב שבידה ורצה רחוק.
"יסמין חכי!" צעק לויס לעברה והלך אחריה.
"יס.." אמרה רוקסן בלחש.
"הטיפש הזה" אמר סול.
"הוא לא טיפש, זאת אהבה, רואה זאק? מלאכים ושדים יכולים להתאהב אחד בשני" אמרה רוקסן.
"שוב את והשטויות שלך?" אמר זאק.
"זה לא שטויות!" כעסה רוקסן.
"אף פעם לא יהיה שלום בין מלאכים לשדים, אף פעם! מתי תקלטי את זה?" אמר זאק.
רוקסן התחילה לבכות וברחה מהמקום.
" רוקסן!"אמר סול והלך אחריה.
"לאן הוא הולך?!" אמר זאק בכעס והלך אחריו.
רוקסן הלכה לאגם הקסום ובכתה.
" רוקסן, אני יגיד לך את הדרך היחידה להביא את השלום" אמר סול.
"מה היא?" שאלה רוקסן.
זאק ראה אותם, "הדרך היחידה היא… שני בני מלוכה יתחתנו, רק הם יוכלו להביא את השלום" אמר סול.
"זאת אומרת שאני נסיכת המלאכים… ואתה" אמרה רוקסן.
"יסמין ולויס מאוהבים" השתיק אותה סול.
"יסמין לא נסיכה… היא רק חברה טובה" אמרה רוקסן.
"אז זה בלתי אפשרי" אמר סול.
"אז זאת אומרת שהכל תלוי בי…" אמרה רוקסן.
"את לא תתחתני עם שד! את תתחתני רק איתי" צעק זאק לעברה.
"זאק?" אמרה רוקסן.
"היא לא אמרה שהיא תתחתן, ומה אתה קשור?" אמר סול.
"היא מאורסת לי!" אמר זאק.
"אז את מתחתנת בקרוב…?" שאל סול בעצב.
"כן…" אמרה רוקסן.
"מזל טוב" אמר סול עצוב ועזב את המקום.
"יס?" אמר לויס.
יסמין חיבקה את לויס ובכתה, "מדוע זולגות דמעות מענייך?" שאל לויס.
"משפחתי איננה עוד, השדים לקחו אותה ממני" אמרה יסמין בעצב.
"אני מבין אני את רגשותיך, בגלל דבר זה את שונאת שדים? שונאת אותי?" אמר לויס.
"איך אני יכולה לשנוא מישהו שאני אוהבת?" אמרה יסמין.
"אני אוהב אותך יס"
"אהבתנו אסורה" אמרה יסמין.
"לא אכפת לי מה מותר ומה אסור, אותך אוהב לעד" אמר רוקסן.
"יאללה לויס, הולכים" אמר סול.
"הולכים? עכשיו?" אמר לויס.
"כן, הולכים עכשיו!" אמר סול בכעס.
"למה אתה מעוצבן?" שאל לויס בדאגה.
"אני לא כועס!" אמר סול בכעס.
"מה קרה עם הנסיכה?" שאל לויס.
" רוקסן?" שאלה יסמין את עצמה
"לא הכל קשור למלאכית הזאת" אמר סול בכעס.
"המלאכית הזאת? עכשיו אני בטוח שקרה משהו" אמר לויס.
"כלום!" אמר סול ועף לממלכה.
"ביי מלאכית קטנה שלי" אמר לויס ועף אחרי סול.
"מה קרה עם רוקסן?"שאל לויס.
"היא מאורסת" אמר סול באי אכפתיות.
"מאורסת? למי?" שאל לויס.
"למי שכמעט הרג אותך"
"אהה עכשיו אני מבין, הוא אמר לה שהוא אוהב אותה?" אמר לויס.
"כן…" אמר סול.
"זה מציק לך? כן זה מציק לך, זאת אומרת שאתה באמת מרגיש משהו כלפיה" אמר לויס בהתרגשות.
"אני לא!" התעצבן סול.
"בסדר, מה שתגיד" אמר לויס.

"מאמי! עוד פחות מחודשיים החתונה" אמר זאק לרוקסן בשמחה.
"אני כל כך מתרגשת" אמרה רוקסן בהתלהבות.
"עדיין לא סיפרת לי איך את קשורה לשד הזה" אמר זאק.
"כלום, אני הולכת להתקלח" אמר רוקסן.
"תפסיקי להתחמק מיזה" אמר זאק.
"אני לא מתחמקת" אמרה רוקסן במקלחת.
" רוקסן מתקלחת?" שאלה יסמין את זאק.
"כן, יס, את זאת שטיפלת בשד?" שאל זאק.
"כן… אבל לא ידעתי שהוא שד" אמרה יסמין בלחץ.
"יש משהו בין השד הבכור לרוקסן?" שאל זאק בחשש.
"מה? ממש לא, למה אתה חושב?" אמרה יסמין בלחץ.
"היא מגנה עליו ודואגת לו…" אמר זאק.
"כי הוא הציל אותה פעמים" אמרה יסמין.
"אני פוחד שאני יאבד אותה, עוד בגלל שד" אמר זאק.
"אל תדאג, אתם מתחתנים לא? אם רוקסן לא הייתה אוהב אותך היא לא הייתה מתחתנת איתך" אמרה יסמין.
"מקווה שאת צודקת…" אמר זאק.
זאק הלך לחפש את סול, שראה זאק את סול הוא דקר אותו בחרב מאחורה והלך.
רוקסן חיפשה את זאק וראתה את סול גוסס על הרצפה.
"סולללל, סול אתה בסדר?" אמרה רוקסן מודאגת.
"את רואה שאני בסדר?" אמר סול שכולו מלא דם.
רוקסן קרעה את שרוולה ושמה את זה על פצעיו.
היה חשוך וקר, רוקסן רעדה מקור, "אני בסדר… אולי כידי שתלכי הביתה, מאוד קר בחוץ" אמר סול בדאגה.
"אני לא עוזבת אותך לבד" אמרה רוקסן.
סול חיבק את רוקסן, "עדיין קר לך?" אמר סול.
רוקסן הרגישה את חום גופו, צמודה אליו ומסמיכה
"נעים יותר עכשיו" אמרה רוקסן.
"נעים לא רק בגלל שלא קר לי עכשיו, נעים כי סול מחבק אותי" אמרה רוקסן בליבה.
"עדיין כואב לך?"שאלה רוקסן.
"לא" אמר סול.
"אז אתה יכול לחזור לממלכה שלך?" אמרה רוקסן.
"כן, אבל אני לא רוצה, אני רוצה להישאר איתך" אמר סול.
"גם אני" אמרה רוקסן.
"אולי באמת אני ילך…" אמר סול.
"למה? אנה ממך, תישאר איתי עוד טיפה" אמרה רוקסן.
"אני רוצה, אבל לא יכול, אם ארוסך יראה עימנו הוא יכעס עליך" אמר סול.
"אני פוחדת ש… שאם אני ילך אני לא יראה אותך יותר" אמרה רוקסן.
"אולי זה לטובה" אמר סול.
"אני לא רוצה לאבד אותך" אמרה רוקן כדמעותיה זלגו מעניה.
"גם אני לא רוצה לאבד מלאכית יפה וחמודה כמוך" אמר סול.
סול ורוקסן היו קרובים אחד לשני והתנשקו.