הקרב האחרון-פרק 17
"סורין,"נשמע קולה של ג'איה.
"ג'איה.."הוא הסתובב אליה.
קארה,רצתה לגשת ולדבר עם שניהם.
"הניחי להם,קארה."אמרה לה אריאנה,"הם צריכים להיות לבד עכשיו."
"הלוואי והיה משהו שאני יכולה לעשות בכדי לגרום לו להרגיש יותר טוב.."אמרה קארה,מביטה בו עצובה.
סורין הרגיש שהוא זה שהולך למות.בקרב.
ליוותה אותו תחושה של פספוס.צער.דיכאון.
"אני מרגיש שהלב שלי עומד להתפוצץ,ג'איה.."הוא אמר,מוכה צער…"לא,אני לא יכול לאבד אותך.אני לא יכול! הייתי מעדיף למות במקומך."
"אבל..אתה לא יכול."היא אמרה,כשהוא נוגע בפניו.
"..אני לא מסוגל לחיות בלעדייך,ג'איה."הוא אמר.."לא מסוגל."
"עלייך לנהוג בגבורה.כמו שאני מכירה אותך.אתה חזק."היא אמרה בפניו.
סורין עצם את עיניו למספר שניות.הוא לבש את מדיי הקרב הטרמיים.
מדים שאמורים להגן עליו מפניי ירי.זה מין שריון שעוטה עליו כל לוחם.
עליו להתרכז בקרב החשוב הזה ולהתנתק מרגשותיו.
הוא ילחם לצידה של ג'איה.
כשג'איה יודעת בתוכה כי שום דבר כבר לא מפחיד אותה.אין לה כבר מה להפסיד.היא תמות ממילא.
הקרב החל.הלוחמים הגיעו לשדה הקרב על כדור הארץ,הכבוש ע"י חייזרים.הם נכנסו לעמדות הקרב.
החייזרים החלו לירות בהם ברובי הלייזר שלהם.
סורין וחייליו השיבו אש.
"אי אפשר למגר אותם!"קרא מפקדו שלסורין,"מישהו צריך להכנס לשם.אבל,זה אומר שהוא גם לא יוצא."
"אני אמשוך את תשומת ליבם."אמרה ג'איה.
"ג'איה ,לא!"הוא קרא בפנייה.
"אני מצטערת סורין.."היא אמרה,כשהוא אוחז בידה,מנסה למנוע ממנה להכנס פנימה.
"ג'איה,"הוא אמר,כשדמעות מציפות את עיניו.
"סלח לי.."היא אמרה באומץ.
"…אני אוהב אותך.."הוא סירב להפרד ממנה. הלב שלו דפק.
ג'איה נשקה לו,וניכנסה פנימה אל המנהרה.
"ג'איה!!!!!"הוא קרא בזעקות שבר.
ג'איה החלה יורה בהם ללא הרף ונלחמה בהם עם רעל בעיניים,ללא פחד.
סורין החל לירות בחייזרים כאות הזדהות עימה.עם הגיבורה הלוחמת שלו.
עם אהובתו הגוססת,שלבטח כבר איננה.
האומץ זרם בעורקיו.הוא נלחם בעזות מצח,כשבתוכו הוא נאבק בכאב.
נלחם עם לב שבור.הוא לא הראה את זה ושמר על קור רוח.
תגובות (1)
אנג'ל ואיי..תמשיכי……. אהבתי מאוד פרק יפה מחכה להמשך….
אוהבת שרית =)