הקרב האחרון-פרק 14
"מדוע חזרת,ג'איה?"שאל אותה סורין,כשהיא מביטה בו עצובה.
"הייתה בנינו אהבה מטורפת…"היא אמרה בפניו.
"אני הייתי מרוסק לגמרי ביום שעזבת.."הוא נאנח בפניה.
"לא הייתה לי ברירה.."ענתה לו ג'איה.
"..תאמרי לי את האמת.מדוע,חזרת?"הוא שוב שאל אותה.
" האמת היא שיש לי משהו לספר לך..אבל,לפני שאתה אומר משהו..תן לי לסיים."היא החלה לומר כשהם נכנסים לחדר שלה.
"אני מקשיב.."אמר מביט בה כשהם מתיישבים על המיטה.
"האמת היא שחזרתי כדיי להיפרד ממך.."אמרה בפניו.
"להיפרד ממני?"הוא ניסה להבין.."כבר נפרדנו.."
"אולי,זה יהיה לך קצת קשה לשמוע אבל..האמת היא שאני גוססת."היא ספרה לו,כשלפתע,הוא חש מין סחרחורת קלה..הלב שלו התחיל לפעום מהר יותר.הוא החוויר,חש כאילו העולם חרב עליו.היד שלו,באופן לא מודע,נאחזה ביד שלה חזק.כאילו נאחז בה כדי שלא תעזוב אותו מוקדם מידיי.
"את..גוססת???"הוא שאל אותה.."מה יש לך??"
"מחלת דם חשוכת מרפא."היא סיפרה לו.
"בוודאות..אין מרפא?"הוא שאל בקול מעט רועד.
"אין מרפאת סורין. אני אמות. זה וודאי."היא סיפרה לו.
"…למה לא סיפרת לי??" הוא קרא,במבט עצוב.
הוא הרגיש באותם רגעים כאילו היא ירתה לו כדור בלב.
הוא נשך את השפתיים.המום.מנסה לשלוט בעצמו,למרות הכאב.
"לא יכולתי.."היא אמרה בפניו.
"כמה זמן נותר לך?"הוא שאל.
"שלושה חודשים.."היא אמרה בפניו,כשהעיניים שלו,ללא מודע התמלאו דמעות.
מבטו של סורין הופנה הצידה.הוא לא יכל להביט בה כעיניו מלאות דמעות.
"..אמרתי לך שהלב שלי נשבר בגלל שעזבת??..עכשיו הלב שלי כואב…"הוא אמר,לא מצליח להרגע מהמחשבה שג'איה תמות.אין מנוס.היה עליו לבלוע את בשורת האיוב הזו כגלולה מרה בניגוד גמור לרצונו.הדמעות,הוסיפו לזלוג מעיניו.המלחמה,השלטון החייזרי,הכל התגמד לעומת מה שחש סורין באותם רגעים.למרות שהוא כעת עם קארה,הוא הרגיש שהוא חייב להיות עם ג'איה כרגע.
"….למה לא סיפרת לי?"הוא שאל,מביט בה במבט מלא צער.מנסה לעצור את הדמעות שלו,כשהמחנק בגרון הולך ומתגבר.
"חיפשתי דרכים לספר לך.פשוט..לא יכולתי.."אמרה ג'איה.
שהוא נוגע בפנייה..נאנח.
"אני.."החל לומר בקול חנוק מדמעות.."אני המום.."
"אני פוחדת,סורין.."היא אמרה,כשידו אוחזת חזק ביד שלה.
"היי.."הוא אמר לה,"אני כאן.אנחנו נעבור ביחד..אוקיי??"
"זה חסר סיכוי סורין..אין מה לעשות.הזמן שלי אוזל.."היא אמרה,בצער.כשהוא מביט בה,נוגע בפניה.
" אז מה בדיוק אני אמור לעשות?? תגידי לי! ..לשבת מנגד ולהביט בך גוססת?
..לראות אותך מתה?"שאל סורין,לא מעכל עדיין את הבשורה האיומה .
הוא הביט בה,לא יודע עוד מה לומר.היא פרצה לזרועותיו.סורין חיבק אותה.
כל כך חזק עד כי היא יכלה לשמוע את הלמות הלב שלו.כשכל פעימת לב שלו מהדהדת חזק באוזניה.כאילו,שמעה אותו נסדק,זועק מבפנים. כשהוא עדיין מזועזע מהמידע שקיבל ממנה.
הוא בילה בחדרה במשך כל הלילה.מרוסק.המום.
כן,הוא עומד לצאת לקרב,אחוז צער.
תגובות (0)