הקרב האחרון-פרק 13

ערב.מספר שעות לפני היציאה לקרב.
סורין עמד על הגשר והביט בכדור הארץ שנשקף מבחוץ.
דברים רבים הטרידו אותו.
"סורין.."נשמע קולה של ג'איה.
"היי.."ענה סורין.
"אני רציתי לדבר איתך.."אמרה ג'איה.
"כבר אמרתי לך.זה נגמר בינינו.."הוא אמר לה.
"אתה רוצה לומר לי..שאתה לא מרגיש כלפיי,כלום??"היא שאלה שוב.
"כלום."הוא ענה.."אני ואת..זה לעולם לא יקרה."

"יש רק דרך אחת לברר את זה.."ענתה לו ג'איה,כשהוא מנסה להבין את כוונותיה.
כשלפתע חש בשפתייה נוגעות בשפתיו.היא נישקה אותו.
"ג'איה,הוא ניסה לומר,ניכנע לתחושה הזו ומנשק אותה בחזרה.
"לא!"הוא קטע את הרגע הזה בשיאו.
"..אני מצטערת.."אמרה נוגעת בשפתיה.
"אני מצטער.."ענה סורין.."זה לא יקרה בנינו.."
"לא הייתי צריכה לעזוב אותך,מלכתחילה.."אמרה,ג'איה בעיניים דומעות.
"..במשך חצי שנה,הייתי ממתין לך כאן.בתקווה שתחזרי.תקופה ארוכה,חשבתי שלעולם לא אחלים.
אני אהבתי אותך.ואת נעצת לי סכין מלובנת בלב."אמר סורין כשעיניו דומעות.הוא דיבר עם המון רגש.
"זה עדיין כואב.."היא הבינה.
"כן.."הוא הינהן בראשו קלות.
"עזבתי באותה תקופה מישום שלא יכולתי להתמודד."היא אמרה.
"עם מה?"שאל שוב,מוחה את הדמעות שלו.
"עם ההשלכות.הרי המשפחה שלי לא קיבלו אותך."היא סיפרה לו.
"הייתי נלחם עלייך בכל מקרה."הוא אמר.
"תן לי הזדמנות,"היא ביקשה ממנו.
"לא,ג'איה."הוא אמר,"מצטער..אני..לא מסוגל."
",אני רואה את זה בעיניים שלך. כואב לך."היא אמרה