הקרב האחרון-פרק 10

בוקר.סורין נעור מוקדם.כפי שהוא נוהג תמיד.
כלפתע,הוא מבחין בקארה.מעיר אותה בליטוף קל.מביט בה,מחייך .מעט,לא מאמין שהיא בילתה עימו את הלילה הקודם.
קארה פקחה את עיניה אט אט.
"היי,בוקר טוב,"אמר לה סורין בעדינות,מביט בה.מלטף את פניה.
"בוקר טוב,"חייכה אליו בחזרה.
"רציתי לנשק אותך,אך פחדתי להעיר אותך.."אמר לה,כשעיניו זורחות.
"מה השעה??..אני חייבת לזוז!"קראה לפתע,מתלבשת ונעלמת לו.
"קארה..חכי.."רדף אחריה,כשהדלת ניסגרה.
משהו בתוכה כל כך רצה לשמוע את שלוש המילים שאמר לה אתמול.
היא רצתה שהוא שוב יתוודה על אהבתו בפניה.
סורין מיהר לצחצח שיניים ולהתלבש כשפגש בה שוב,בחדר הישיבות.
הוא וגם היא ידעו שהם נכנסים לדרך חתחתים והלב,עלול לכאוב.
הם התיישבו זה ליד זו,מביטים זה בזו ושותקים,כשידיהם פוגשות זו את זו מתחת לשולחן ונאחזות זו בזו.
"זה הולך להיות מהלך קשה וארוך.."הוסיף מפקדם לומר כשהם מקשיבים ובאותה עת גם עורגים זה למגעה של זו.
אריאנה נתנה בשניהם מבט מוזר.חוקר.
לאחר שהסתיימה הישיבה עזבה קארה את החדר.
"קארה.."פנה אליה סורין כשהיא מסתובבת אליו.
"סורין.."חייכה אליו.
"…אנחנו יכולים לדבר?"הוא שאל אותה.
"כן."ענתה,כשהוא אוחז בידה.
"בואי נלך למקום שקט,בו נוכל לדבר.."אמר כשהם ניגשים למקום הכי מרוחק ושקט.
לגשר.תחילה שניהם שתקו,מביטים זה בזו.
"על מה רצית לדבר?"היא שאלה שוב..
"…למה נעלמת לי הבוקר,קארה?"הוא שאל אותה.
"למה?"..היא שאלה.
"לא יודע. חשבתי שנבהלת מהעובדה שהיינו ביחד אתמול בלילה.."אמר בפניה.
"זה הכעיס אותך?"היא שאלה.
"לא.זה קצת הכאיב לי."הוא ענה,מביט בה בעיניים היפות שלו.
"ומה שאמרת לי אתמול בלילה…אחרי ש..אתה יודע.."החלה לומר.
"…זה אמיתי,קארה."הוא אמר בפניה..
"מה?"היא שוב שאלה אותו.
"אני לא מצליח לנשום כשאת מביטה בי.הלב שלי מאיץ,בכל פעם שאת נכנסת לחדר. קארה,אני לא מסוגל לעמוד בפנייך…אני מאוהב בך עד עימקיי נשמתי.."הוא אמר,"אני לא יודע אייך לא הבנת את זה עד עכשיו.אייך לא הבנת שאני מתאהב בך?"