הקללה-פרק 34
"דום לב!" קראו הרופאים כשהם מוציאים את ניקול מהחדר ורצים לטפל בו בדחיפות.
מייקל שכב ללא תזוזה.במשך כרבע שעה,ניסו הצוות הרפואי להחיות אותו.אך, נראה כי כבר היה מאוחר מידיי.
"לא!!"קראה ניקול,"זה לא יכול להיות!" קראה כשהיא מנסה להכנס אל החדר..כשאחד הרופאים מונע בעדה.
"את לא יכולה להכנס..הם מטפלים בו."אמר לה.
לאחר מיספר רגעים,יצא אלייה אחד מאנשי הצוות והודיעה לה את הבשורה המרה.
"ניסינו הכל..אבל,לא היה לו סיכוי.הוא איננו,"אמר לה.."אני מצטער."
דמעות פרצו מעיניה באותו רגע.אך,לא.היא לא תוותר.
"אני לא מאמינה לך!"קראה בדמעות.."הוא לא מת."
"סיבלו היה קצר.."אמר הרופא.
"זה לא יכול להיות.."אמרה שוב,חשה שכל עולמה חרב עלייה פתאום.
"הפציעות שלו היו חמורות מאוד.."נאנח הרופא הצעיר.
"…הוא צעיר מידיי.."אמרה.."זה,לא הגיוני."
"האמיני לי שניסינו הכל…"שוב אמר.
"אני רוצה לראות אותו!"קראה,בדרישה חמורה.
"את יכולה להכנס לשם ולהפרד ממנו."אמר לה.כשהיא נכנסת לשם בכדיי לראות אותו.
הם כבר ניתקו אותו מצינור ההנשמה מכיוון שלא היה זקוק לו יותר.ניקול הרכינה ראשה על החזה שלו.
"אתה לא יכול לעזוב אותי ככה.."מררה בבכי.."אתה בן אמברלי..אתה לא יכול למות."
היא בכתה בכי עז..נחושה בדעתה להציל אותו.להשיבו אל החיים.מלטפת את פניו שהיו קרים כקרח.
"אני אוהבת אותך!!"קראה..כשבכיה מתגבר.כן,חייב להיות איזה שהוא נס שיציל אותו.
"אלוהים.."הביטה למעלה והתפללה,"אני מתחננת בפנייך.אנא ממך..תחזיר לי אותו."
במשך מספר דקות,הרכינה ראשה על מייקל ובכתה.בכי תמרורים.נדמה היה כי מישהו,אכן שמע את הבכי שלה.
כשלפתע,הגיח כדור אור גדול ובוהק אל תוך החדר.והאיר אותו באור יקרות.
"קירה?"הבחינה בה ניקול,מוחה את דמעותייה.שכן,היא תקוותה האחרונה.
"שלום יקירה.."פנתה אלייה,מביטה בפנייה העצובים.
"אני כל כך שמחה לראות אותך.."אמרה מבעד לדמעותיה.
"שמעתי את הבכי שלך ולא יכולתי להתעלם ממנו.מה קרה?"שאלה אותה.
"מייקל..הוא…הוא…"אמרה,כולה נסערת.
"מת."אמרה קירה,"אני רואה."
תגובות (1)
וואו תמשיכי חבל שהוא מת !