הקללה-פרק 33

"תגיד לי בכנות..הוא ישרוד?"שאלה מביטה ברופא בעיניים מלאות דמעות.
"תיראי.."פנה אלייה,"כל עוד הוא עדיין לא נושם בכוחות עצמו..מצבו לא יישתפר.כידוע לך,הוא סובל מפציעות חמורות."
ניקול אחזה בכף ידו..מביטה בו.הקופסה עם הטבעת הייתה בכיס שלה,כל הזמן.היא כנראה הכניסה אותה לשם כשרצה אל האוטו שלה בדרכה לבית החולים.רופאים נכנסו ויצאו מהחדר שלו כל שעה.הם הוסיפו לבדוק אותו.בלילה,היא נרדמה על הכורסה שהיתה צמודה לקיר.אחות כיסתה אותה,בכדיי שלא יהיה לה קר.
שלושה ימים עברו מאז המקרה הנוראי הזה פקד אותם.עדיין,ללא כל שינוי.מייקל שכב במיטה מחוסר הכרה,כשניקול מצפה,ודרוכה לרגע בו יפקח את זוג עיניו היפות.כשסימני החיים שלו,עדיין,נמוכים.
"מה מצבו?"היא שוב שאלה כשדמעות זולגות מעיניו.
"ובכן.."החל הרופא לומר,מקמט את מיצחו.."כדאי,שתתחילי להתכונן להפרד ממנו."
"מה??"קראה בתמיהה.
"אנחנו לא מצליחים לעצור את הדימומים.הוא מאוד חלש.."אמר לה הרופא,בכנות.
"לא!" היא קראה,מסרבת להאמין בכך.."אני לא מוותרת עליו!"
"מייקל גוסס,ניקול.אין לו סיכוי."ענה שוב הרופא,כשהיא ממהרת למיטתו.
"הוא לא יכול למות כך..מבלי שיידע מה אני מרגישה כלפיו.הוא לא יודע!"קראה ניקול,כשדמעות זולגות מעינייה.."מי שפגע בו כך יחטוף ממני כהוגן!"
"אני חושש כי אין מה לעשות כרגע."אמר לה הרופא..
ניקול הניחה את ראשה על מייקל,כשהיא פורצת בבכי עז.
"אני מיצטערת על כל מה שגרמתי לך מייקל.."אמרה,בוכה.
כשמאוחר יותר,הוציאה את הטבעת מהקופסה וענדה אותה על אצבעה.
באותו רגע,היא הסכימה ללא מילים להצעת הנישואין שלו.והיא איינה מתכוונת לוותר עליו.
מביטה בפניו,שניראו כל כך שלווים.הוא אינו סובל משום כאב.
מסרבת להשלים עם העובדה שהוא עומד למות,ואיין לו שום סיכוי.
אימו הגיע לשם,לראות את בנה הפצוע.שוכב,ללא תנועה,מונשם.
"איבדתי את בעלי.לא אאבד גם את בני."קראה.לאחר שעשתה הכרה עם ניקול,הן ישבו שם יחד וציפו לנס,שיציל את חייו של מייקל.נס שכרגע נראה כה בלתי אפשרי.
כשבנתיים,הוא מפרפר לעיתו את פרפורי הגסיסה שלו.כשניקול,מסרבת להאמין,שזה הסוף שלו.לילה קשה עבר עלייה ועל אימו של מייקל,שמצבו הלך והחמיר.שכן,ימות,עם לב שבור בקרבו והוא אינו יודע דבר על רגשותיה של ניקול כלפיו.הדופק שלו התחיל לרדת..
ניקול פרצה בבכי קורע לב,כשהיא אוחזת חזק בידו של מייקל.
"אל תעזוב אותי!"קראה.
הלב שלו הפסיק לפעום.