הקללה-פרק 3

ככל שהידידות בניהם הפכה קרובה יותר,כך גבר האמון בניהם.
"אני רוצה לספר לך משהו,"החל לומר.."אבל,לפני שאת מגדירה אותי כמטורף..תקשיבי עד הסוף."
"מימה אתה כל כך חושש?" היא שאלה..
"…..אני לא מי שאת חושבת שאני.."החל לומר.
"וואו,זה נשמע כמו משפט נדוש מסרט איימה."אמרה,כשהוא מביט בה,רציני.
"אני ריצ'רד האמלי.הנסיך,ריצ'ארד האמלי."החל לספר לה..
"אתה נסיך?"היא שאתלה משתאה.
"התליון שאת רואה,שעל צווארי הוא סמל בית המלוכה."הסביר לה.."שכבר אינו קיים,כבר מאות שנים."
"סליחה??..אני לא מבינה..אתה אומר ש…?"ניסתה להבין.
"אני בן אלמוות,ניקול."הסביר לה.
"…לא.זה מטורף!"קראה קמה מכיסאה.
"אני יודע שאת חושבת שהשתגעתי.אבל, זו האמת.אני לא משקר לך."אמר.
"אתה..ערפד?"שאלה בבהלה.
"לא.ממש לא."אמר מושיב אותה בכיסאה בחזרה.
"אייך זה קרה?"שאלה,נסערת מעט.
"הכל התחיל..מסיפור אהבה."אמר לה.."פגשתי נערה,נסיכה מדהימה.."
"אהבת אותה."הבינה.
"הייתי מוכן למות למענה."אמר,"היא הייתה הכל בשבילי."
"אז,אייך הגעת למצבך הנוכחי?"שאלה.
"תקשיבי לסיפור.."אמר,מביט בה.
"אוקיי..אני מקשיבה.."אמרה לו.
"מכשפה צעירה,שהתאהבה בי,וקינאה כל כך באושרנו הטילה עליינו כישוף חזק מאוד.היא הקפיאה את דמי.בכדיי לגרום לי,להשאר צעיר לנצח.,ולהביט בכל מי שאהבתי,מת.בעוד שאני,אשאר צעיר לנצח ולא אמות לעולם.גם הרגשות,קפאו בתוכי..מאז,אני כמו קליפה רייקה,עם גוש אבן קפואה,במקום לב.ואני מחפש אחר אהובתי מאות שנים."סיפר לה.
"איזה עונש אכזרי."אמרה ניקול,נעצבת אל ליבה.היא חיבבה אותו מאוד.
"עכשיו את מבינה מדוע אני מסתתר?"שאלה..
"מיסכן,"ריחמה עליו.
"…בקשתי היחידה היא שתעזרי לי למצוא את הקבר שלה.של אהובתי.שלפחות,אוכל להיפרד ממנה,כראוי."אמר לה..
"אעזור לך,"אמרה,כשהיא מוחה את הדמעות מעינייה.הסיפור שלו,כל כך נגע לליבה,וריגש אותה.
כעת,כידידת אמת..היא חשה חובה לעזור לו,להתייחד עם זיכרה של האישה היחידה,שאהב.שאיבד.