הקללה-פרק 27
הכרכרה הוסיפה לנסוע.ניקול,הייתה עדיין המומה ונרגשת ממהפתעה שלו.היא לא לא ציפתה לכך.ידו של מייקל אחזה חזק בידה.הם חייכו זה לזו.כששניהם שותקים.
"יש לי משהו בשבילך."הוא הוציא לפתע קופסה קטנה,כחולה.
ניקול התרגשה..לוקחת את הקופסה מידיו.עינייו ברקו באור חזק עדין.הוא הביט בה.
ניקול פתחה את הקופסה,אשר בתוכה הייתה מונחת שרשרת,עם תליון יפה עם אבן מרהיבה.
"היא מאירה ממש יפה באור השמש,"אמר לה מייקל,עונד את השרשרת על צווארה.
כשמאחור היה חרוט:"לנסיכה שלי."
"זה מקסים!"קראה,נושקת לו על הלחי.
"רק רציתי לשמח אותך.."הוא אמר..
"לאן אנחנו נוסעים?"היא שאלה.
מייקל שתק.זו הייתה עוד הפתעה.
זרועו נכרחה סביבה.הוא חיבק אותה.
מייקל התרגש כל כך.הלב שלו דפק חזק.הוא לא אמר מילה.מלטף את פנייה של ניקול הנרגשת.
כשלפתע הגיעו לאחוזה יפייפיה.
"מה המקום הזה?"שאלה,כשהוא עוזר לה לרדת מהכרכרה.
"גיליתי את המקום הזה רק לאחרונה."סיפר לה.."מסתבר שזה שייך למשפחה שלי."
"אתה,בן אצולה?"התפלאה.
"כך מסתבר.."ענה,"בואי."
הם נכנסו פנימה.הכל,היה מואר באור מדהים.
"למה הבאת אותי לכאן?"התפלאה.
"חיפשתי מקום שקט,יפה.."אמר כשהם עולים אל הגג.בכדיי להשקיף משם,על כל העולם..
"וואו!,זה מדהים! אייזה יופי!"קראה,משקיפה על העיר.
"את יפייפיה.."נשך את שפתיו..מביט בה.
"על מה אתה חושב?"שאלה.מייקל שתק,מתנשם..
"רציתי לדבר איתך.."נאנח לפתע.הוא הביט בה,כולו,מתרגש.
"על מה?"שאלה אותו.
"על מה שאני מרגיש כשאת ליידי."אמר.
"מייקל.."הפצירה בו.היא אייכשהו הרגישה שהוא עומד,לחשוף בפנייה את מה שהוא מרגיש.
"ניק,"פנה אלייה,"אנא ממך..תני לי להסביר לך."
"מה אתה מרגיש?"היא שאלה..חוששת מעט.
"אני לא יודע אייך לומר לך את זה אבל.."החל לומר.
"אבל מה?"שאלה שוב..
"…אני מאוהב בך,ניקול."נאנח..אוחז בכף היד שלה, שרעדה.
"מה??"קראה..מביטה בו בעיניים בוהקות..מתרגשת כל כך.
"את כבשת אותי,מרגע הראשון שראיתי אותך.חדרת לי ללב."אמר בפניה.."אני רוצה להיות איתך."
ניקול הביטה בו,המומה.שותקת..היא פחדה.פחדה לאבד אותו,כפי שאיבדה את ריק.מייקל, נתן לה את הלב שלו,מוכן לתת לה גם את חייו.אם יצטרך.
היא לא רצתה לפגוע בו,משום שכפי הנראה,גם לה יש רגשות כלפיו.
כשהוא מביט בה וגם שותק,מהופנט מיופי יוצא הדופן שלה.שתיקה מוחלטת,איפיינה את הרגע הזה.
"אני לא יכולה להיות איתך.."אמרה עם דמעות בעינייה.."אני מצטערת.."
כשהיא יורדת למטה במדרגות..
"ניקול..חכי,"אמר,רץ אחרייה…"מה את עושה?"
כששניהם נעצרים בקומה התחתונה.
"את עדיין אוהבת אותו.זה העיניין."נאנח..חש,כאילו היא יורה חץ מורעל ישר לתוך הלב שלו,כשראה כמה היא נסערת ובוכה.הדבר האחרון שרצה,היה להכאיב לה.כאב לו עלייה.
"אהבתי אותו."ענתה,"כשדמעות זולגות מעינייה,"אבל כרגע,אני מאוהבת בך!"
תגובות (1)
וואוו תמשיכיייי דחוווף!!