הקללה-פרק 20

"לא סיליה!!"קרא לעברה,"לא עוד כישופים אכזריים.."כשהוא זומם להרוג אותה.
כשהוא משחרר את אימא שלו מצפורני הטרף שלה.ובודק אם הכל בסדר איתה.
כשקירה לוחשת כישוף ובוהק של שינאה וכעס ניבט מעיניה..כשרוח פרצים נושבת מין החלון שזכוכיתו נשברה.אש החלה אוחזת בסיליה..היא החלה נשרפת..זועקת את נפשה,כשהאש מכלה אותה והופכת אותה לאבק שחור.לא נותר ממנה דבר.אפילו לא זכר.
"אימא..את בסדר?ניפגעת?"הוא שאל מביט בה..בודק שהיא לא נפצעה
"אני בסדר מתוק."אמרה מביטה בו,ובודקת שהוא לא נפגע בעצמו..
"זה ניגמר.."נרגעה,ניקול נושמת לרווחה.
"כן.."נאנח ריק.."זה סוף סוף ,נגמר.."
כשחלון הזמן,קורא לו ולאימו..
"לך בני.."אמרה לו אימו.."אני אהיה מאחורייך."
"אימא..אם תתני לנו מספר רגעים לבד.."ביקש, כשהוא ניגש עם ניקול הצידה..בכדי לדבר.
הוא עמד לעשות את הדבר הכי קשה שאי פעם עשה בחייו.למענה.דמעות החלו זולגות מעיניו המדהימות.שכן,הוא הולך כנגד רצונות ליבו.בכדי להציל את חייה.
"אז,זהו זה..אה?"שאלה,כשהוא אוחז בידה
"אני מצטער.."לחש,כשדמעות זולגות גם מעינייה.
"אל תלך..אני אוהבת אותך."אמרה,בבכי.
"אל תעשי לי את זה..אנא ממך."ביקש..ליבו נשבר בקרבו."את לעולם לא תהיי בטוחה לצידי."
"האם תשוב איי פעם??"שאלה..שכן ידעה כי שם יהייה בטוח וחי.
"אני לעולם..לא אשכח אותך."אמר מביט אל תוך עינייה.הוא כל כך אהב אותה.הלב שלו הלם בכוח.גם הוא,בכה.כשהכאב רק הקשה והתגבר מרגע לרגע.
"הישאר איתי.."ניסתה לגרום לו להשאר.
"אם אשאר איתך..את תמותי."הוא אמר בכאב לב.
שקט ליווה את הרגע הזה.ריק הביט בעיניה של ניקול מסיט את השיער מעיניה..
"אני אקח את הסיכון הזה.."אמרה ,בוכה.
"לא!"הוא קרא בפנייה,"אני לא מוכן לקחת את הסיכון הזה ולאבד אותך."
"למה ריק??..למה??"היא שאלה,כשהאיפור השחור שלה נמרח מרוב בכי.
"כי אני אוהב אותך..זה למה."אמר,מוחה את הדמעות מעיניה.."זה שובר לי את הלב,שאני רואה אותך בוכה בגללי..אבל,עם כל הכאב והצער..אין לי ברירה."
כשהוא לוקח אותה בזרועותיו…בפעם האחרונה..ומנשק אותה.הוא עשה זאת בצער רב.ניסער,כואב.
היייתה זו נשיקה עוצמתית ועזה.שהותירה אחרייה,טעם מר-מתוק.שכן,אהבתו אלייה עזה כמוות.
"את תהיי בסדר.."לחש לה,מביט עמוק אל תוך עינייה היפות.
"היי שלום,ניקול.."אמר..נכנס אל תוך חלון הזמן..ששאב אותו פנימה..קירה נכנסה אחריו,נפרדת גם היא מניקול.כשאחרייהם נסגר החלון ונעלם,כלא היה.ריק הציל אותה.הוא עשה את המעשה האצילי ביותר שאפשר לעשות למען מישהו.לוותר,למענו.זוהי אהבה
"לא!"קראה ניקול כשדמעות זולגות מעינייה.היא נותרה המומה ופעורת פה.
ניקול,חזרה כבדרך קסם אל בייתה.עייפה,מותשת..בוכה.