הקו המפריד בין האהבה לשנאה פרק*1*2*3*

פרק1-
"רוני חכי לי אני כבר באה" שמעתי את לי החברה הכי טובה שלי צורחת
"אבל לאן את הולכת??" שאלתי אותה אבל היא כבר לא שמע אותי כי היא נכנסה לחדר המוזיקה שלי נכנסת לחדר המוזיקה היא לא יוצאת בגלל שיוני זה שהיא מאוהבת בו כל הזמן שם
נכנסתי לחדר המוזיקה אחריה
"נו באמת לי אנחנו כבר מאחרות לשיעורי הערב (כמו שיעורים פרטיים) " צעקתי וחיפשתי אותה בעיני הסתכלתי לאחור בדיוק לשניה ובמקום זה נתקלתי במשהו הרמתי את הראש ושמעתי "תסתכלי לאן את הולכת מפגרת "
זה היה שחר הסתכלתי עליו ואמרתי "עזוב אותי אין לי כוח אלייך עכשיו אני מאחרת " שחר זה איזה אחד שאני כל הזמן רבה איתו מהיום הראשון של כיתה ט' ועד עכשיו כיתה יא' אנחנו רק רבים אני לא יודעת למה
או מה הוא רוצה ממני אבל מה אני יכולה לעשות?
"כי אין לך מה לענות לי"
פסדר מה שתגיד, עכשיו זוז" הזזתי אותו "לי בואי כבר " משכתי אותה מהחדר
"לי באמת אני משתגעת ממנו אין לי כוח אליו " לי צחקה "דיי מה את צוחקת"
מה את מתעצבנת ממנו כל הזמן את לא שמה לב שהוא נהנה מזה"
"אוף את לא מבינה אותי גם"
"מה יש כבר להבין הוא מאוהב בך עד הגג" התפוצצה מצחוק
"יופי תצחקי תצחקי" הסתובבתי והלכתי
"נו באמת רוני סתם צחקתי, יאללה אל תהי כבדה כזאת בואי לשיעור מה אני יעשה שם לבד"כבר לא היה בא לי ללכת לשיעור ,אוף הפנימיה הזאת הורגת אותי אבל ככה זה שהורים שלך גרושים ורבים כל הזמן
" נו רוני בואי לשיעור את יודעת …." לא שמעתי אותה כי כבר נכנסתי לחדר שלי והיא כנראה הלכה לשיעור
ירד לי כל המצב רוח להיום התיישבתי על המיטה שלי ובלי לשים לב נרדמתי
פרק2-
"קומי כבר" שמעתי מתוך שנתי,
"דיי" סיננתי מבין השיניים "נו ארוחת ערב, את לא רעבה?"
התרוממתי וראיתי את לי יושבת לה על המיטה שלי מלטפת לי את השעיר "נו את קמה?"
"מה המורה אמר שאני לא באתי לשיעור?"
"רגיל את יודעת"
"מה?"
שחבל מאוד וזה רק בשבילכם" אמר חיקתה את המיבטה רוסי הכבד של המורה צחקנו שתינו
"לי שאלה אותי את עדיין כועסת עליי?"
"לא"
"אני סתם צחקתי את יודעת"
"זה לא היה מצחיק"
"טוב תביא חיבוק"הבאתי לה חיבוק "אז את באה לחדר אוכל?"
"כן" אמרתי יצאתי מהמיטה לבשתי נעלים וירדנו
הגענו לחדר אוכל היה דחוס וכולם דוחפים אחד את השני נדחפתי כולם ואני צורחת איה איה ואני שמה לב ששחר דוחף אותי צרחתי עליו "דיי אתה לא מבין שכואב לי?"
"תגידי מה את רוצה? אני מנסה להגיע לאוכל בלי שהוא יגמר"
"אז אל תדחוף אותי אתה מעצבן ואתה גם עושה בכוונה"
אני לא עושה בכוונה ואני גם מעצן כי את מעצבנת את לא חושבת?"
לא אני לא חושבת"
"נכון כי את טיפשה" זה כבר עלה לי על העצבים ונתתי לו סטירה מצלצלת לפרצוף
"אתה טיפש ולא סתם אתה גם משוגע" אמרתי ויצאתי מהחדר אוכל כי כולם הסתכלו אבל הספקתי לשמוע את שחר אומר "נראה לי שההורמונים שלה בעננים"וצוחק אני יראה לו מה זה הורמונים בעננים שיחכה ויראה.
פרק 3-
שחר הזה כזה מפגר,איך הוא תמיד יודע להרגיז, מה זה כישרון?. חשבתי לעצמי שיצאתי מחדר אוכל. כבר לא היה לי תאבון. אני כבר הראה לו מה זה, הוא חושב שזה יגמר רק בסטירה. פתחתי את הדלת של החדר שלי הוא היה נורא מבולגן, אז התחלתי לסדר ולשטוף. שסיימתי עם זה לי נכנסה לחדר שלנו עם אוכל.
"את רעבה? הבאתי אוכל " וחיוך על פניה
"מה את צוחקת?"
"מי צוחק כולה חייכתי?"
"את גם רוצה עצבן אותי שוב פעם?"
"תגידי מה יש לך כולה הבאתי לך אוכל עם חיוך על הפנים ולהגיד כל הכבוד על הסטירה"
"סתם חשבתי שאת צוחקת על זה שהבאתי לשחר סטירה" אמרתי אופס חשבתי שהיא צוחקת
"זה בסדר"
"אני מתה עלייך"
"אז את רעבה?"
"כן מעוד, איזה כיף שהבאת אוכל" אכלנו צחקנו היה כיף נכנסתי למקלחת והלכתי לישון מקווה שמחר היה טוב יותר!!
———–
בבוקר שהלכתי לכיתה, בדרך אני שומעת את אוסנת (ילדה מהכיתה שלי) צועקת לי, "איזה סטירה נתת לשחר כל הכבוד"
חייכתי אליה ולא שמתי לב, ונתקעתי בשחר. הוא הסתכל עליי במבט שונא כזה ישר לעניי. נבהלתי טיפה אבל הרצנתי במהירות, והתכוונתי לענות לו על כל דבר שגיד שיכול לפגוע או להעליב אותי.
אבל, הוא עקף אותי במהירות כזאת, ועזב אותי דיי מהר יש איזה כיף הוא בטח מפחד ממני. נכנסתי לכיתה כולם הסתכלו עליי כאילו אני עבם.
התייבשתי במקומי והצלצול הגיע, הייתי דיי רגוע הרי הצלחתי לרסן את שחר.
המורה נכנסה ואמרה "בוקר טוב, תלמידים" פנתה לכולם,אחרי זה פנתה עליי ואמרה לי" רוניר קומי וצאי תחכי ליד החדר של המנהל"
"מה?! מה עשיתי?"
את לא יודעת מה עשית הא, עכשיו צאי בחוץ ותחכי ליד החדר של המהל הוא יגיד לך מה עשית!!" הייתי בשוק לא ידעתי מה לעשות קמתי ויצאתי…..