הקדמה – ממתק האהבה שלי פרק 4

"אוף, מתחיל להחשיך!" אמרתי לנתנאל. הוא אמר: "אולי כדאי שנחזור?" "אבל איך? אני לא זוכרת באיזה דרך באנו." אמרתי לנתנאל. הוא גם לא זכר. התחלנו ללכת בשבילים. "נתנאל, אני מפחדת! שמעתי זאבים." אמרתי לנתנאל. הוא אמר לי: "תיצמדי אליי." החזקתי בשרוול היד שלו, אבל הוא מהר הדף אותי ואז החזיר אותי, רק שאני אוחזת בידו. הסמקתי קצת. מזל שהיה חושך כי הוא לא ראה. הוא ואני כבר הרגשנו לגמרי אבודים. המדים כבר לא הגנו עלינו מהקור של הלילה. אמרתי לו: "אולי אני אטפס על העץ? אני בטח אראה את האוטובוס מלמעלה." הוא אמר: "אני לא חושב, את תיפצעי." בלעתי את רוקי ואמרתי: "אני אסתכן." התחלתי לטפס. הגעתי לענף אחד שהרגל שלי הייתה עליו. הוא נשבר והחלקתי למטה. נפלתי על הרצפה והרגשתי כאב חד ברגל. "את בסדר?!" הוא שאל אותי בדאגה רבה. אמרתי לו: "אה.. אני חושבת." הוא הרים אותי על גבו. "הנה הם!" צעק בוריס. הוא ליווה אותנו לאוטובוס. "את עייפה?" שאל אותי נתנאל. הנהנתי ושפשפתי את עיניי. הוא אמר: "תניחי את הראש שלך על הכתף שלי." וחייך. עצמתי את עיניי והנחתי את ראשי על כתפו.