הקדמה לסיפור: הצלת אותי…
שם: לילי
גיל: 15
צבע עיינים: כחולות
צבע שיער: שטני
עור: שזופה
מוצא: גרה בישראל. נולדה וגרה בארה"ב 10 שנים.
שלום, קוראים לי לילי ואני עוברת בריונות כל יום ואני חותכת. תמיד חתכתי. אני שונאת את עצמי על כך אבל אני לא יכולה להפסיק ואני לא רוצה להפסיק. הבריונות התחילה בכיתה ו' כאשר חזרתי מהטיול בת מצווה שלי. הפיצו עליי שמועה שאני טסה לחו"ל כי בורחת מהארץ כי אני היגרתי לפה (בצורה חוקית כמובן). ניסיתי לגרום לשמועה להיפסק אבל זה היה מאוחר מדי. כל הסיוטים הכי גדולים שיכולים להיות לילדה בגילי התרחשו: דפי שנאה בפייסבוק, אינסטגרם, טוויטר, טאמלבר וכדומה, מכות כל יום, הצקות עם קללות מילוליות, דחיפות ועוד הרבה.
המצב נהיה גרוע יותר בכיתה ח', ילד חדש הגיע. הוא היה נראה קצת עברייני והוא למד בכיתה הטיפולית, הוא היה חזק וחסון ודי פחדתי ממנו. יום אחד שחזרתי הביתה הוא עקב אחריי עם החבורה שלו והם פשוט תפסו אותי והתחילו להכניס לי מכות. נשארתי שוכבת על הרצפה מלאה בדם עם פצעים כחולים ברחבי הגוף. זה רק אחד מהמקרים שקוראים לי מדי שנה. הייתי כל כך רוצה שזה יפסיק אבל זה לא אפשרי, ילדים זה עם אכזר. בכל מקרה אני רוצה לשתף אתכם בסיפורים שלי שקוראים לי בחיים התכוננו לסיפור אהבה לא צפוי, מרגש, מעניין, סוחף, עצוב, מצחיק ומלא רגשות בהצלחה לי ולכל הקוראים מקווה שתהנו! :)
תגובות (1)
טכנית, זו לא הקדמה. פשוט הצגת את הדמות [משהו שאני אישית שונאת שעושים. כל הקטע לדעתי זה לגלות תוך כדי קריאה]
יכל להיות גרוע יותר, כי סך הכל ראיתי הרבה "הקדמות" שהן פשוט
שם: מיסטר X [נגיד ויש לי שם]
מראה: חתיך גבוה שזוף בטירוף
אופי: סטוציונר ולא שם על אף אחד
וזהו.
אז כאן אני שמחה שהשקעת, למרות שאם זו הדמות שמציגה את עצמה אני לא חושבת שהיא אמורה לומר ישר "אני סובלת מבריונות וחותכת"
מצד שני, אני שונאת הצגת דמויות.
אבל מפה ראיתי שיש לך כתיבה טובה והכל, בהצלחה לך בסיפור.