הצמיד, המחווה האחרונה

סתם,
אנשים אומרים שאהבה בין נוער זה סתם
שכינורות שמנגנים ופרפרים מתעופפים ומוזיקה ממלאכים שמזוקקת ממבט אחד שובה
זה בכלל לא הדבר האמיתי

אודות, רגש:
אתה מתעלם מהעובדה הזו ומכחיש שאני מישהי קרובה …..או לפחות שהייתה קרובה
אבל אני כן.
ואני הייתי תמיד שם בשבילך.
גם לא ירקתי עלייך מתי שהייתי צריכה לירוק מליון פעמים .
היית עדיין מישהו שנכנס לי בפתח קטן, ללב.
ואני לא נוטה לגרש לקוחות קבועים שנכנסים לשם.
גם איתך
לא
.
אבל אתה, מנסה, בכל הכוח.
בועט.ומשתולל.וקורע, שכבה אחר שכבה, את הקרום הלא כל כך דק ולא כל כך עבה, שתוחם אותך,
בגבולות הלב,
ואתה מצליח לפרוץ, ולצאת,
ואתה יוצא,
בריצה , עד שאתה מגיע לאמצע הדרך, ואז מחליט להסתובב.
אז אתה עושה פניית פרסה, וחוזר. למקום הבטוח הזה. ומנסה לגרום לתחושת בטחון ,
בך .
מנסה להחזיר קצת את הגלגל. אבל אתה טועה בדרך שלך
אתה שוכח איך נכנסת לשם מלכתחילה.
זה היה במאמץ לא מודע,
עם התעניינות
והשקעה בי.
שכחת מה הדרך לגרום לי הרגשה טובה. התרכזת בעצמך. התרכזת באגו שלך. שוב.
ומכאן אין דרך חזרה.
גם אם ארצה, וכנראה שכן, כי אני מכורה.
מכורה אלייך,
לריח שלך,
למגע שלך,
למבטים הערמומיים והפלרטטניים בכוונה, הקסם הבלתי מוסבר הזה, שאתה יודע להפעיל עליי, עם כל מבט קטן והערה.
אני עם ידיי כבולות, מולך.
וייקח לי זמן לשכוח ממך ומהכריזמה מעורבבת עם סקס אפיל ,
שלא יטעה אחד, אותי זה מה שבך שבה.
ואני יודעת שיגיע היום, שלא תעניין אותי כבר ההיסטוריה הלעוסה, ואני לא אתרגש , ואני לא אקפוץ אל מול השם שלך,
זה פשוט,
לא יקרה. .
אני מחכה,
ויודעת שכיום מחר, זה מעבר לפינה
רק בבקשה
תבטיח שהזיכרון הקטן, שממני לך, ישאר וישמר
גם אם יהיה זרוק באיזו פינה
מתחת למיטה , לא משנה לי, רק הידיעה, שזה אצלך ומזכיר לך מדי פעם על כמה מיוחדת הייתה היא בתקופה קצרה כי מי עוד יעניק את הנשמה למישהו שיורק עליו בהידלקות של האגו שלו בשניה.
הצמיד
אותו צמיד מקולל
שכדי שאוכל להביא לך אותו ,
בלי רגשות אשם על כך שזו מנחה קרובה מידי וסנטמינטלית מדי בהשוואה לקצב היחסים בינינו, ולמשמעות היחסים שהרי הם כלום ולא מעבר למכרים ,
טוב אולי קצת יותר פה ושם,
כשמתחשק לך ,
ואתה במודע מקרב עצמך אליי ומחפש את המקום שלי לידך ואיתך ,
בלילות בודדים ,
שאני מרגישה שהמקום שלי הוא בטבעיות, איתך.
לידך ,והאוזן הקשבת היא כמובן מאליו מקשיבה.
והכוח של הרצון כמובן מאליו נוכח איתך
ואני מעניקה את כולי לך, באותם לילות בודדים שאתה קורא
ואני מראה לך בניצוץ של רגע ,של כמה דקות של חסד ,
ששייכים רק לשנינו תחת אור הירח,
אני מראה לך,
כמה קרובה אני יכולה להיות לך
וכמה נוכחת.
אז הבאתי לך אותו.
בטענה
שהוא מאזן אותך וטוב לך .
אני מכירה את הסיפור ,ותבטח בי ,
אז הבאתי לך .
באותו לילה והסתכלת עליי במבט פתוח.
עם העיניים החומות שלך.
וקיבלת.
עטפתי אותו מסביב ידך כדי למדוד אם זה מתאים לך, וחייכת חיוך חמים כזה , שלא זכור לי הרבה ממך בגלל כל החזות הלחוצה לעיתים, והרצינית שאתה עוטה
יותר מידי
אם תשאל.
וזה עשה לי טוב . . .
גם ה"תודה".
ולמחרת ..כשזו הפעם האחרונה
שראיתי אותך ,
שמת אותו בגאווה וקראת "תראי אני עם הצמיד שלך "
ולא היינו לבד אז לא היה אכפת לי
זה רק נתן לי הרגשה שגם אם אני לא בעיניך איך שהייתי רוצה…
עדיין יש לי מקום..שאתה מעריך,
ועמוק בפנים יודע שזה…. לא סתם ,
כי אין ,
כבר סתם.