הציפור

אהובה שלי, מלאך שלי, כל עולמי..
מי שמכירה אותי הכי טוב בעולם, היחידה שאיתי באש ובמים..
אני רוצה שתדעי, שאני הכי מעריך אותך בעולם. על כל מה שעשית בשבילי ועל כל מה שעברת איתי, ואני חושב שהגיע הזמן לבקש סליחה.. להתנצל.. כי אחרי הכל, גם לך מגיעה התנצלות..
פגעתי בך, אני יודע.. הכאבתי לך, כםאת זה אני יודע.. הכאב שאת עברת בגללי, הוא הצלקת הכי גדולה שנשארה לי בלב…
אני מצטער, אני מצטער ששיחקתי בך עם משחקי הרגש שלי, אני מצטער שלחצתי עלייך.. הייתי צריך לתת לך זמן לרפא גם את עצמך…
אני מצטער שלא נתתי לך את הזמן שאת צריכה כדי להחלים מהסיטואציה הקודמת..
לא התכוונתי.. לא התעוונתי לפגוע, אני יודע שאת גם ככה עם כנף שבורה מכל עברך, הכנף שלך גם ככה חלשה, כל פגיעה הכי קטנה מאריכה את זמן החלמתך..
ציפר הנפש שלי.. האחת שמכירה אותי יותר טוב מכולם..
אני חוזר בי, על כל השטויות שעשיתי איתך, שלא הקשבתי לך, ושלא הפסקתי כשזעקת לי שכואב לך.. אני יודע שהקשר האחרון שלי פגע בנו, ושהיתי צריך לחתוך אותו, לפני ששתי כנפייך נשברו, וגלל זה, היום הרבה יותר קשה לך להתרומם ..
איך מלמדים ציפור ללא כנפיים לעוף ? להתחזק? כיצד מודים לציפור שבנו, על כל מה שהיא עוברת איתנו?