הצייר

מאז האכזבה, הבדידות, החיים אחריך, איבדתי כל קשר למציאות…
מצאתי עצמי יושב לבד וחושב הרבה. על איך ולמה.
איך עזבת אותי ביום בהיר לטובת אחר ולמה שיחקת בי כל הזמן הזה.
את האמת? ניסיתי להפסיק לחשוב על המילים "איך ולמה".
ניסיתי לחשוב על מה הפסדתי בזמן ששיחקת בי והתמונה שציירנו יחד, אולי רק אני, את ישבת וזרקת צבעים כדי לצאת מידי חובה לא?
התמונה שלנו התבררה כזיוף, מסתבר שאנשים בלי כישורי אומנות גילו שהתמונה מזוייפת. ניסו להראות לעולם, העולם התעלם. המשיך בשלו לא היה לו אכפת.
עד שביום בהיר אנשים נוספים גילו שהתמונה מזוייפת. ניסיתי ניסיתי מאוד להכחיש. להראות לעולם שהתמונה מושלמת מהצד של הצייר.
את האמת בתוך תוכי ידעתי את מבינה? ניסיתי להכחיש.
בזמן שציירתי תמונה שבו את זורקת צבעים, ניגשת לצייר אחר, יותר ותיק עם ידע באומנות, העדפת לצייר תמונה עם ניסיון. אנשים גילו שהתמונה שלו לא מזוייפת.
ניסיתי להתעשט. אך לא הצלחתי. לקחתי את הציור אליי הביתה הבטתי בו, ביקשתי עזרה במציאת הכתמים הלא נכונים שמתבררים כזיוף.
גיליתי אותם. ציירתי תמונה חדשה לבד. התמונה התבררה כאמיתית.
אנשים אהבו את הצייר אבל הצייר לא אהב את עצמו.
ניסה לצייר עולם בלעדייה. בזבז הרבה מחשבות וכוח.
הצייר לא ויתר. עד שראה שהתמונה שלה ושלו מתחילים להראות נוכחות בעולם. הנוכחות הזו הביאה לשנאה אצלם לאחר שהעולם גילה זיוף בתמונות של הצייר בגללה.
התמונה של הצייר נהייתה איכותית, הצייר התעשט, קיבל את האהדת הקהל. בעוד התמונה של הזוג לא צלח.. הם עדיין היו ביחד בשבילם התמונה נקייה מזיופים.
הצייר צפה כל הזמן מהצד וגילה שהצבע שהיא זורקת זה צבע זמני. המתאדה עם הזמן. מה שגרם לזיופים בתמונה.
מסתבר שאהבה אצלה זה זמני, ופוגע לאורך זמן.
שלא תביני לא נכון. אולי את לא קוראת את זה.
אבל הצבע שלך זמני.