כותבת מהלב♥
מקווה שאהבתם בינתיים אין בכלל הצלחה לסיפור מקווה שזה ישתנה.. בבקשה תגיבו♥

הצגה בשם אהבה-פרק 2

כותבת מהלב♥ 27/07/2015 1329 צפיות אין תגובות
מקווה שאהבתם בינתיים אין בכלל הצלחה לסיפור מקווה שזה ישתנה.. בבקשה תגיבו♥

בס"ד
נכנסתי לשער בית הספר ,והתקדמתי לכיוון החצר האחורית,איפה שרועי שלח לי שניפגש,הסתכלתי במראה עוד פעם בכניסה ,והרגשתי שלא השקעתי מספיק,הצטערתי שבסוף התפשרתי על חולת בית ספר וגי'נס עם קרעים עדינים,וענדתי את העגילים הכסופים שקניתי שלשום בקניון,ושמתי את הטימברלנד שלי ,מרחתי עוד קצת שפתון לפני שהתקדמתי לכיוון החצר האחורית.
ואז ראיתי אותו את רועי ,הוא היה נראה טוב כמו תמיד,רועי היה "החתיך" של השכבה, הוא גבוה אבל לא יותר מדי גבוה,הוא רזה אבל עם קוביות,יש לו עיניים כחולות מהפנטות,שברגע שאני מסתכלת עליהן אני נמסה,ושעיר שחור ,שחור כמו פחם.
ובגלל זה הופתעתי שהוא התאהב בי ,לא שאני מכוערת ,אבל אני בהחלט לא הייתי הילדה הכי יפה בשכבה.
התקדמתי עוד קצת לעבר רועי וחשבתי שכמה חבל ששיילי וגאיה לא לידי עכשיו,הן בטוח היו יודעות מה לעשות עכשיו,או יותר נכון שיילי הייתה יודעת מה לעשות.
שיילי היא 'המנוסה' מבין שלושתינו כמו שאומרים,הפעם הראשונה שלה הייתה בגיל 16 כשהיא סיפרה לי את זה הייתי בשוק,היא שברה את בתוליה עם דין החתיך של השכבה אז,אחרי כמה חודשים הוא עבר בית ספר ומאז הם ניתקו קשר,או יותר נכון הוא ניתק קשר.
הפעם השניה שלה הייתה עם לא תאמינו עם רועי ,זה היה בגיל 16 וחצי שרועי רק הגיע לבית ספר ,הם אפילו לא היו חברים אחרי זה,שיילי מספרת שהן היו שיכורים ,ואני מנסה להאמין ,ומאז אין לי מושג כמה פעמים היא עוד "עשתה את זה" אבל אני יודעת שהיא עשתה עוד.
'רומי כמה זמן בואי כבר' צעק רועי מהספסל,והתחלתי להגביר קצב,הבטן שלי בבת אחת התמלאה בפרפרים ,עד שהגעתי לספסל המקולל.
'אז…מה רצית לומר לי?' אמרתי בשביל שכבר נסיים את השיחה המעיקה הזאת,'תקשיבי,חשבתי על זה ובאמת שאני אוהב אותך ,אבל אני חושב שאנחנו צריכים להיפרד' ….בום …סכין נכנסה לי ללב זאת התחושה שהרגשתי כרגע.
מ..מ..ה? אמרתי בגמגום בזמן שאני מרגישה את הדמעות שמתחילות לחנוק את גרוני,'אני מצטער אבל אנחנו כל הזמן רבים ודי נמאס לי,אולי עוד חודש חודשיים נחזור ,אבל בינתיים אני חושב שאנחנו צריכים הפסקה' אמר רועי בבת אחת בלי שום רגש.
'אין בעיה' אמרתי בתוקפנות וקמתי מהספסל ,רועי משך את ידי אך הצלחתי להשתחרר ממנה ,התחלתי ללכת לכיוון הכיתה,ואז שמעתי את רועי צועק מהספסל 'נו רומי בואי נדבר שניה,מה את הולכת' התאפקתי לא להסתובב ,עברתי ליד הכיתה אבל המשכתי לכיוון השירותים,נכנסתי לתא ופשוט הדמעות התחילו לצאת ,בכיתי כמו מטורפת..


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך