הפרי האסור-התפנית-פרק רביעי

בפתח נעמדו זואי ואנני מתנשפות עיניהן נפתחו למראה תום, הוא הנהן בראשו וחמק בניהן אל המסדרון ״את בסדר?״ שאלה אנני בדאגה ״היא תהיה״ אישרה אלי והסתובבה לחטט שוב פעם במגירות ובניירת שעל שולחנה ״מי…זה היה?״ שאלה זואי בלחש ״מי?״ אמרה אנני ״כל כך חכמה ככה סתומה״ אמרה זואי ונגעה לאנני במצח ״מה?״ אנני אמרה כלא מבינה ״נו זה שיצא ראית איזה חתיך?״ זואי המשיכה ללחוש ״חדש?״ היא פנתה אליי ״אף פעם לא ראיתי אותו בבית הספר״ ״בערך״ אמרתי בוררת את המילים שלי ״הוא מורה פה בנות,תירגעו״ העירה לנו אלי בלי להרים את ראשה מהשולחן ״איך שמעת?״ צעקה לה זואי בתסכול. אלי רק חייכה חיוך לעצמה ואמרה לנו ״אוקי את משוחררת, תוכלי להוריד הערב את התחבושת,קדימה קחו אותה בנות״ היא פתחה את הדלת והושיטה לי אישור להחמצת השיעור בדרכי החוצה.
״הפצועה שלנו רוצה פרס ניחומים?״ אנני אמרה בעיני חתול גדולות ומתחננות ״בהחלט!״ אמרתי והינהנתי בראשי ״איך אני מכירה אתכן…״ אמרה זואי וניענה בראשה כאילו זה דבר רע ״פרוזן יוגורט!״ צעקנו במקהלה. ראיתי את עומרי מגיע והתיק השחור שלי בידו ״למה את עושה שטויות?״ הוא היה נרגז בהחלט ״למה אתה מתכוון?״ אמרתי לו לא מבינה ״שון הגיע למגרש והיה שם בלאגן,אמרו לו שנפלת ושאת בדרך לאחות והוא בא לתת לך את התיק״ עומרי אמר מתנשף ״לא ראיתי אותו..״ ניסיתי לחפש במוחי אם קלטתי במהלך הדרך את שון,אבל הבנתי שרק הייתי מרותקת כל כך בתום ״הוא ראה אותך ואיזה תלמיד חדש שמחזיק אותך ובא לתת לי את התיק,מי זה היה אפשר לדעת?!״ העצבים עלו בגופי ״זה לא עניינך,הוא עזר לי להגיע לאלי כדי שתבדוק אותי״ אמרתי בכעס וחטפתי את התיק שלי מידו ״זה ועוד איך עינייני! אני לא רוצה לראות אותך עשר מטר ממנו״ צעק עלי עומרי,הייתי בהלם,עמדתי בפה פעור,עיכלתי את דבריו ״מה את בהלם?,את לא מבינה שזה פגע בשון?״ הוא הוריד את עוצמת קולו ״א-שון יכול לבוא ולדבר איתי,לא מתאים לי שתצעק עליי״ אמרתי לו ומשכתי את זואי ואנני שעמדו בשקט מסתכלות עם המתרחש ״וב- זה לא אמור להפריע לו בכלל״ אמרתי ובדיוק כשיצאנו מהדלת הוא צעק לי ״מה את משחקת אותה?״ חצינו את הרחבה בדרך אל השער בשקט ואני פתחתי את האלפא רומאו שלי וטרקתי את הדלת,כשהתנעתי השירים התנגנו אוטומטית ואנני הנמיכה אותם ל0 ברכות ״מה זה היה?״ היא שאלה אותי ״באמת מה?״ עניתי לה ״אני לא מבינה,סיפרת לנו כל כך הרבה פעמים שזה בחיים לא ילך עם שון,שעומרי לא יעודד את זה״ אמרה לי זואי ״זה מה שחשבתי נשבעת לכן״ אמרתי להן בקול נואש ״אוי אלוהים כמה צרות״ נאנחה אנני והדליקה לעצמה סיגריה ״תדליקי לי אחת״ היא עשתה את זה והעבירה אותה ליידי,חניתי בתחנת הדלק מול חנות ה24/7 ומרכול קטן והתקדמנו לחנות בפרוזן יוגורט,הבנות התאמצו לא להזכיר את העניין כדי לא לגרום לי להתרגש שוב,העלנו זכרונות על כלכך הרבה פעמים שהברזנו משיעורים כדי לבוא לאותה חנות ולהזמין פרוזן יוגורט,אני ואנני צחקנו על זואי ששמה רק שוקולדים שונים על היוגורט שלה ולא פירות והמשכנו לצחוק בקולי קולות עד שהמוכרת איימה לגרש אותנו מהחנות. כשסיימנו לאכול את היוגורט בדיוק נגמרה השעה השישית,החלטנו שאין טעם לחזור לבית הספר בשביל שעה אחת מאחר שכולנו לומדות היום שש שעות והחזרתי את הבנות הביתה,כשחניתי ראיתי שהאופנוע של עומרי עדיין לא בבית ושמחה מילאה את גופי,נכנסתי לבית והסתערתי ישר על ארון הבגדים,החלפתי עשרות הופעות,התאמתי חצאיות וחולצות שונות וצילמתי את כולן לאנני זואי ודור. בחרתי בסוף חצאית לבנה וחולצה צהובה ועקבים שהשתלבו עם גוון העור שלי,גם אותם אחותי שלחה לי בחבילה ממיאמי. הנחתי את הבגדים בצד ונכנסתי להתקלח,שטפתי את הדם מקצוות השיער שלי לאט לאט וניקיתי את מחשבותי,עדיין הייתי מזועזעת מהמילים של עומרי ומעשיו של שון,עדיין חשבתי ללא הרף על פניו של תום,על עינייו האפורות-סגולות. תקתוק בדלת נשמע ואני סגרתי את המים ועטפתי את גופי במגבת ״מי זה?״ שאלתי,כמובן ידעתי שזה עומרי,אמא שלי עובדת עד הערב וההורים שלי גרושים,אבא שלי עבר לגור עם אישתו החדשה במושב בצפון ״אני״ עומרי ענה לי. פתחתי את הדלת וחלפתי על פניו אל החדר,הוא נעמד בכניסה והסתכל עליי במבט כלבלב. לבשתי את התחתון מחת למגבת ואת החזיה סגרתי מעליה,אחר כך משכתי את המגבת כדי לשחרר אותה מהחזיה ותליתי אותה על מתלה המעילים,עומרי רואה אותי בחזיה ותחתונים מגיל קטן ואף אחד מאיתנו לא מתרגש מזה ״מה?״ אמרתי לו וחיפשתי בארון את הפיגמה הוורודה שלי,אנני וזואי קנו לי אותה ליום ההולדת לפני שנה,זו הפיגמה האהובה עלי ״אני מצטער שצעקתי עלייך ככה״ הוא אמר לי משחק בשערו ״איך את מרגישה?״ הוא המשיך ״מה?״ אמרתי בהלם,הפעמים שעומרי התנצל בפניי מצומצמות מאוד,ועוד דואג לשלומי ״נפלת היום,היית אצל האחות,מה שלומך?״ הוא הסביר את עצמו ״רחמים,זה העניין?״ שאלתי בזמן שלבשתי את הפיגמה הוורודה שלי ״נו רומי אני מנסה להיות נחמד פה״ הוא אמר בחוסר סבלנות ״אוקי,אוקי,מצטערת.. אני קצת מסוחררת,אבל בסדר גמור״ אמרתי לו והתחלתי לסרק את השיער ״ברצינות,מי זה היה?״ הוא שאל והתיישב לידי על המיטה שלי ״אף אחד,הוא בכלל מורה,העוזר מאמן החדש״ אמרתי מנסה להבליע את המילים,אני מבינה שזה לא בסדר שאני נמשכת ככה לאחד מסגל המורים ״מורה?!״ עומרי אמר וגבותיו התרוממו ״אל תתחיל״ הזהרתי אותו ״אל תעשי שטויות״ הוא הרגיע את קולו ויצא מהדלת ״אני רעב!״ הוא צעק לי ״לא חדש!״ אמרתי לו בצחוק וירדתי להכין לו משהו וישבנו לאכול ביחד,דיברנו הרבה בזמן הארוחה אבל פחדתי לפתוח את העניין של שון,קברתי אותו מעט וניסיתי לסלק אותו מראשי. בסביבות שבע התחלתי להתלבש ונסעתי לכיוון הבית של זואי,היא יצאה בשמלה שחורה צמודה ועקבים באותו צבע,נסענו לביתה של אנני ונכנסנו בלי לתקתק,על הסלון ישבו ההורים שלה-אודי ויעל וצפו בסרט דביק ״היי״ אמרתי כשנכנסתי ״שלום בנות״ יעל חייכה אליינו ״יש אוכל?״ זואי שאלה כשהיא מסניפה את האוויר שקיבל ניחוח של מסעדה סינית ״הבאתי אגרולים ומוקפץ״ אודי אמר לנו והצביע על השיש ״לעזור לכן?״ יעל הציע ״לא זה בסדר תודה״ אמרתי לה והרמתי אגרול אחד,אכלתי אותו בעמידה וזואי חיממה לעצמה צלחת,נכנסנו לחדר של אנני ובגדים היו זרוקים בכל עבר ״אמאלה יחולת נפש״ אמרתי לה כשהרמתי כמה חולצות מהרצפה והמיטה וקיפלתי אותן לתוך הארון שלה ״אני לא מוצאת מה ללבוש״ צעקה אנני ביאוש ״את לא מבינה..״ אמרה לה זואי בפה מלא ״שכל מה שתלבשי יהיה יפה עלייך״ היא המשיכה ובלעה את האוכל. ישבנו על המיטה ויעצנו לאנני על חולצות ומכנסיים שונים,בסוף היא בחרה גינס ארוך שהבליט את הגזרה היפה והצרה שלה וחולצת בטן לבנה עם עקבים שחורים,כולנו התאפרנו,זואי איפרה את ענייה בכל גוון אפשרי של שחור,אני רק שמתי מעט קונסילר מתחת לעיניים,אי-ליינר,המון מסקרה וסומק. אנני אפילו לא שמה מייק-אפ ורק מעט פודרה סומק ורימל,כולנו שמנו אודם אדום,התבשמנו ויצאנו לכיוון הבית של ניב.