הפרח השונה.

ליו וגבי יצאו יחד אל גינת הארמון המלכותי, שבו גרה גבי. הגינה הייתה ענקית, והייתה מלאה בפרחים ושיחים גדולים ומפוארים, שהיו נראים כאילו טיפלו בהם היטב.
ליו הסתכלה על הפרחים, עברה ליד השיחים ודיברה קצת עם הציפורים, עד ששמה לב לפרח אחד- צבעו היה לבן, הוא היה נראה טיפה מוזנח, חלק מהעלים שלו נתלשו.. הוא היה נראה מוזר, שונה.
הוא היה על רצפת האריחים שבגינה, מונח ממש ליד רגלה של גבי.
"למה הפרח הזה לא נמצא בשיח?" שאלה ליו המופתעת את גבי כאשר הרימה את הפרח. היא התחילה לבחון אותו מכל צדדיו.
"לא יודעת, כנראה הגננים המלכותיים חשבו שהוא לא נראה טוב או מפואר מספיק כדי שהוא יהיה בשיח." אמרה גבי בלי לייחס משמעות מיוחדת לשאלה ששאלה ליו. למרות שליו התייחסה לזה מאוד ברצינות.
"הוא לא נראה טוב מספיק? הוא פרח בדיוק כמו הפרחים שיש פה בגינה. זה בדיוק כמו בני האדם, האם היית מנדה מישהו מחברייך, בגלל שוני כלשהו, או מוגבלות?" שאלה ליו והסתכלה עליה בפנים רציניות- שתבין שהיא נפגעה מתשובתה.
"כמובן שלא, לכולם מגיע יחס שווה, לא משנה אם יש בהם פגמים. פגמים זה דבר טבעי שנמצא בכולנו" אמרה גבי לאחר חשיבה עמוקה.
גבי הסתכלה על ליו והחלה לחשוב על דבריה, והיא חשבה עליהם לעומק.
'רק בן אדם שעבר דברים בחייו יכול להבין מאיפה ליו באה עם המחשבה הזו. בחיים לא הייתי חושבת על זה ללולא היא' חשבה לעצמה בזמן שבהתה בליו מנסה להחזיר את הפרח לשיח.
לאחר שליו התייאשה, היא הושיטה לגבי את הפרח. "תטפלי בו יפה." חייכה אלייה חיוך רחב.
"כמובן, אל תדאגי. הוא בידיים טובות" חייכה גבי ולקחה מליו את הפרח.
"ולא רק הוא.." לחשה.