הפרדה מהמשפחה (ליזה כנסי גם את)

הרוח נשבה על קבוצת הנערים הלאה. מפזרת בעדינות קצוות טלטל מיוזעת, מקררת פנים לוחות.
הנערים יושבים מקובצים, כמגוננים איש על רעהו, כמקווים כי הרוח לא תחלוף על פניהם, אלה תעצור, ותאפשר להם לנשום מלואה חזה.
נערים אלה כבר מותשים, חלפו הימים הראשונים מלאי הריגושים, מעיינות כישרונותיהם יבשו, כוחם תש, הם אינם מסוגלים להמשיך לאחוז בעט ולהמשיך לצרף מילה למילה כדי ליצור את היצירה היפה אשר היא מקור כוחם.
אט אט, הם מבקשים לסגת. לאפשר לחיים לשאת אותם הלאה למאבק אין סופי בתככי החברה, שם עליהם למצוא עצמם מיוחדים, טובים ונעימים בדיוק כפי שהיו יחד, אחד בצילו של השני.
זהו סיפורנו.
זוהי פרדתי והמלצתי לכולנו, צאו. חיו. תחושו.
אני הייתי הסעד שלכם ואתם שלי, עכשיו שחררו, זה בסדר. אי שם יש עדי שחושבת עליכם, שאוהבת, שבגאווה רבה מספרת על משפחה אחת שנוצרה על ידי חום, אחווה ואהבה.
אז אלין יקרה.
אזלו מילותיי מלתאר אותך… ויש לי אוצר מילים עשיר.
ככינוייך כן את "מילים" מילים הנכתבות, צפופות וסדורות כחיילים במפקד. מילים אשר מספרות, חברות, אהבה והחלה.
את עטויה במילים ואין יפה ממך, כי מילותיך, מעטרות אותך כפנינים, סובבות סביבך במחול ונוגעות ברכות, בנו. הסובבים אותך.
אהי חזקה, אהי מאושרת.

שנהב זה לא הזמן לבדיחות ומשחקים.
אינך אשתי, אלה חברה טובה שרכשתי כשלבי היה מיוסר וכואב עמדת לידי. בגאון בידיעה כי אהבתי אותך כאישה אינה שלמה, לא הכרת אותי אך קשרת את גורלך בגורלי, כשהצער והכאב נכתב במילותי, היית הראשונה לשלוח לי את אהבתך ועידודך.
כשהשעמום עבר את גבולות הטעם הטוב, היית כאן, כיאלו מצפה לחברה אחרת שתזדקק לכישורייך כדי לצחוק ולהשתעשע בים החופש האין סופי.

הדר, אני כותבת את שמך בחיוך, חייכי גם את כשאת קוראת את זה.
אחזת בי יד ביד בכאבי, כאילו צלחת איתי את המדבר ללא נאד מים אחד בתרמילי.
כשהכאב גבר, ברחתי אלייך, מסתתרת בצל מילותייך המשקפות את כוונותיך התומכות, האוהבות.
תמיד אזכור אותך, משום שהיית כאן כשזעקתי, משום ששמעת את קול בכיי, ואחזת בי, כאילו לא יכלת בלי עדי.
תודה שעשית אותי חשובה, אחת שאנשים זקוקים לה.

ליזה, דמעה ירדה מעיני. את מקור השמחה שלי, הליזה הקטנה שלי, זאת שהייתה לצידי למן ההתחלה, זאת שצחקה ובכתה והכל יחד איתי, משום שאת היא הליזה שלי.
עברתי איתך זמן שאין לו מחיר, את אדם נדיר, פעמים רבות הקשבתי להקלטה שלך, תוהה איזה אדם את? כזו שכאב שנשמע בקולה כשמשהי לא מוכרת נוטשת אותה.
ליזה, קראי טוב, האזיני למילותיי.
את אדם טוב. ומוכשר, אני קוראת בהנאה כל דבר שכתבת, כל תגובה יבשה שכתבת, וצוחקת, ולומדת. כי הכתיבה שלך טובה כל כך עד כי גם בתגובותייך הכשרון העצום נגלה.

מעיין. לא התכתבנו זמן רב, רק הכרנו, וכבר עלי לעזוב, אני חושבת שהיית קוראת של אחד מסיפורי אך איני בטוחה בכך, הספקתי רק להגיד שלום ולקרוא עשרה פרקים מפרי עטך. אזי מילות קרבה רבות אין לי, אך מילות שבח יש לי למכביר. כתיבתך, מסקנת, מעניינת. ראיתי אף את הביקורות בהם השקעת והודתי לה שיש אנשים טובים כמוך, שמשקעים, שבאמת מספיק אוהבים כדי לבזבז זמנם ולעזור לאנשים להתקדם.

אופק מלאת אוצרות, כפי שצריכה להיות ארץ אופיר.
גרמת לי ללא מעט צחוק ובדיחות הדעת. עודדת והגבת לי על דברים כפי שרק את יכולה, בהומור ובאין סוף אהבה.
את קוריאה על שם ארץ אופיר, התהדרי בזוהרך, נופפי בתכשיתיך, כדי שיראו כולם את האוצר העומד למולם.

דור, היית רוצה פשוט לכתוב לך שלוש נקודות. את הכל כבר אמרתי, את הכל כבר כתבתי. אני שמחה שנפגשנו למדתי ממך רבות, בסוף החלטתי לעתיק את מה שכתבתי לך, משום שהיא עדיין תקפה.
היי דור, סליחה על החפירה. האטימות, הבכיינות והרגשנות בשבוע אחרון. אני מקווה מאוד שכל הכעס מאחורינו… אני מקווה מאוד שהתאהבות הזאת תחלוף מהר כשם שהיא התחילה. אני מקווה שאתה מאושר, ושתעשה את הדר מאושרת, אני שמחה שפגשתי אדם כמוך, אני באמת מצטערת על כל הקטנוניות בה בחנתי אותך. אתה אדם מיוחד, באמת. נתת לי כוח בתקופה בה נזקקתי לה מאוד. עכשיו אני צריכה להמשיך הלאה, לראות אותך כעוד אחד שעזר לי להבנות, שהראה לי את טוב ליבו, שאהב אדם זר ואף הזיל דמעות בגינו. אני שמחה שאתה כבר עברת הלאה, כעת הגיע תורי, להניח את הפלאפון, להסיר את עייני המצפות לתגובותיך ולתגובות אחרים ולחפש סביבי את עיניהם של אחרים, לחפש את החיבוק ולעזוב את נחמת המילים הכתובות. תודה שהיית חלק מתהליך זה. אוהבת המון עדי.
נ.ב תודה שלימדת אותי לקבל את עצמי, להפנים שאני לא יוקי, אלה עדי.

ולבסוף אנג׳ל שאני מודה לך כל כך על כל עזרה בעריכה, תודה רבה, לך על הזמן והמחשבה שהשקעת בי רון ורועי. לא נותר לי אלא לכתוב כי הייתם חלק בלתי נפרד ממשפחתי
תודה לכם. תודה לכולכם.