הפעם זה בא ממנו.

11 אוקטובר 2015 00:36

הפעם זה בא ממנו,הפעם הוא ויתר. הפעם הוא קרס ונשבר תחת הלחץ.
ואני? החלטתי שהפעם אכבד אותו,שלא אקשה עליו ואוותר גם כן..לפחות אנסה.
למרות שהדרך בה עשה זאת,המילים שאמר,הדרך בה דיבר אליי הכאיבה לי בטירוף.
הוא צעק והמשיך ללכת ולחזור,ופשוט השתגע.
׳זה לא יעבוד בינינו׳ הוא אמר לי
׳המערכת יחסים הזו דפוקה.אנחנו לא מתאימים בשום בחינה,אנחנו ככ שונים,למה בכלל ניסינו?!׳ הוא הרים את קולו בהדרגה.
׳אנחנו דווקא דומים,מאוד דומים.על מה אתה מדבר?׳ שאלתי מתנשמת,הוא אף פעם לא צעק עליי.
׳לא! אל תגידי את זה.אנחנו לא,בשום צורה ואופן.את ילדה בת 19,ילדה!׳ הוא צעק שוב מנסה לחפש הצדקות לדברים שאמר.
׳מה זה קשור,זה מה שמפריע לך? אני לא מבינה לאן אתה חותר?׳ שאלתי לא מבינה.
׳אני חותר לזה שאני חתיכת זין דפוק על זה שהייתי איתך בכלל.אני מצטער,אבל זאת טעות גדולה שצריך לסיים איתה כמה שיותר מהר׳ הוא התרכך עכשיו התקרב אליי ודיבר אליי בשקט.
׳מה זאת אומרת? מה קרה לך?׳ שאלתי שעיניי נצנצו.
׳מודעות.הבנתי מה אני עושה,איזו טעות ענקית׳ הוא אמר ולא הסתכל לי בעיניים.
וכשהוא אמר את זה,את המילה ״מודעות״ הרגשתי שהעולם נופל עליי,שהקרקע נשמטת מתחת לרגליי.שמעתי את הלב שלי נשבר לחתיכות.
׳אני לא מבינה? אתה לא אוהב אותי?׳ שאלתי נואשות. והיה שקט,אחרי כל הצעקות והמילים פתאום היה שקט.הייתי בשוק,לא האמנתי.
״שתיקה כהסכמה״,״שיש ספק אין ספק״..
׳לא,לא,לא! אתה לא עושה לי את זה! לא עכשיו,לא אף פעם! מה אתה אומר בעצם? הכל היה שקר?׳ שאלתי כמו חושבת בקול.
׳לא אמ…׳ הוא אמר וקטעתי אותו.
׳אתה אמרת לי שלא תוותר,אמרת לי שאתה אוהב,ואפילו נתתי לך את הבתולין שלי. אני לא מאמינה לך! למה?? למה שתעשה את זה?!׳ רציתי להרים את קולי,רציתי לצעוק עליו חזק,אבל כל מה שיצא ממני היה לחישה מתמשכת.
׳אני לא יודע׳ הוא אמר בשקט. שנאתי אותו באותו רגע,על שהרגיש בנוח להיות בשקט שהוא חייב לי ככ הרבה הסברים.על שוויתר אפילו על הסבר לפרידה שלו ממני.
׳יש משהו שאני יכולה לעשות?לתקן? משהו שישאיר אותך?׳ שאלתי אותו בכנות,לא רציתי לוותר ככ מהר.
׳אולי הגיע הזמן שלא נתקן,או נישאר׳ הוא אמר ואז בכיתי,הדמעה פשוט ברחה מהאגם שנקווה בעיני.
לא יכולתי להישאר שם,לא יכולתי להישאר ולראות את הגבר שאני אוהבת אומר את זה,נפרד ממני,עוזב אותי,שולח אותי לחיים בלעדיו. אז הלכתי,כי לא יכולתי לסבול את זה.
ואז הוא תפס בידי ועצר אותי מללכת,ולא יכולתי לעצור את עצמי מלחשוב,שיופי,יש!,אולי הוא התעשת,אולי הוא ייקח את כל מה שאמר בחזרה.
׳אני לא אפריע לך יותר,מצטער על הכל׳ הוא אמר.
׳זהו?ככה אתה נפרד ממני? ככה זה נגמר ביננו?׳ שאלתי חסרת תחושה.
׳זה הכי טוב לשנינו׳ הוא אמר והלך.
וככה הוא באמת נפרד ממני,ככה זה באמת נגמר.
רק הרבה יותר קולני,הרבה יותר כואב,הרבה יותר אמיתי.
אבל החלטתי לכבד אותו כי אני בטוחה שבאיזשהו מקום קשה לו גם ככה.וכבר עברו 3 שבועות.
השבועות האלה היו קשים בלעדיו.בלי הנסיעות באמצע הלילה ללא יעד וכיוון,בלי ההליכות,החיבוקים,הנשיקות,השיחות העמוקות.
אמנם הייתי יותר ״חופשיה״ אבל זה לא הרגיש כיף כי לא היה לי אותו.
עכשיו אני בדרך לבילוי קטן עם חברות והוא זה כל מה שאני יכולה לחשוב עליו. אני יודעת,עצוב.
אבל הוא חלק ככ גדול ממני,הוא מי שאני.
הגענו לגן וישבנו,דיברתי איתן,מצאנו ארנבת חמודה ושיחקנו איתה,היי,אפילו צחקתי קצת.
אחרי שעה של נסיונות קשים לשכוח ולהוציא צחוק אמיתי נוסף הוא שלח לי הודעה.׳איפה את?׳ כשלא עניתי הוא שלח עוד הודעה,ועוד אחת,ועוד אחת. התעלמתי מההודעות,שמתי את הפלאפון בצד, והמשכתי לשחק עם הארנבת שמצאנו.
אחרי כמה דק חברה שלי קראה לי,האייפון שלי היה בידה,היא הצביעה עליו וצעקה לי שרוצים אותי.זה הוא,אני בטוחה שזה הוא.
נכנסתי ללחץ,מה להגיד לו?,לענות בכלל?,אם כן איך להגיב? לא ידעתי כלום.
׳תגידי שאני במקלחת או משהו׳ פלטתי וקיוויתי שהוא ייכנע וינתק.
כמובן שהוא,עקשן כמו שהוא לא ניתק והיא העבירה לי את האייפון שלי. החזקתי אותו ולא ידעתי מה לעשות,וניתקתי. כי הוא ביקש את זה,בצעקות ובכך שפגע בי ושבר לי את הלב.
החזרתי את האייפון לספסל ושמתי לב שכל הבנות מסתכלות עליי,לא מבינות למה נלחצתי משיחת טלפון,והיה שקט.
ואז חברה שלי התחילה לספר משהו כדי להפיג את המתח ואת המבטים עליי.
הערב המשיך והפלאפון לא הפסיק לרטוט.
אחרי כמה זמן הבנות רצו לעשן נרגילה,והיה חסר מים ונייר כסף,אז החלטנו שאני אלך להביא כי אני הכי קרובה.
בזמן שהלכתי ראיתי את כמות ההודעות החדשות והשיחות שלא נענו. 39 שיחות ו-21 הודעות.
מה הקטע שלו? הוא ביקש שנתרחק,והוא לא מפסיק להתקשר.
׳איפה את?׳ ׳אני צריך לדבר איתך׳ ׳למה את לא עונה?!׳ ׳איפה את לעזאזל?!!׳ ׳אני צריך אותך׳ בשלב הזה הפסקתי לקרוא את ההודעות כי כבר לא הייתי מסוגלת.
בדרך חזרה הוא התקשר אליי נון-סטופ.
רגע לפני שהגעתי עניתי לו ׳מה?׳ אמרתי
׳את נורמלית?! למה את לא עונה?התחרפנתי מדאגה׳ הוא אמר בכעס,כאילו אני חייבת לו משהו.
׳בפעם האחרונה שדיברנו הבהרת יפה מאוד שאנחנו לא צריכים לראות אחד את השני או לדבר,או…לאהוב,אז מה אתה רוצה ממני?! אני מנסה להמשיך הלאה בחיים שלי.אני כיבדתי אותך,אתה חייב להיות הוגן כלפי לפחות כמו שהייתי איתך ולכבד אותי גם!׳ אמרתי בכעס ועצב בו זמנית.
׳אבל אני מצטער על מה שאמרתי,לא הייתי צלול.זאת הייתה טעות מחורבנת שאני רוצה לתקן׳ הוא אמר בהתחננות.
׳עברו שבועיים שהיית צלול והתקשרת רק עכשיו,וחוץ מזה אולי הגיע הזמן שלא נתקן או נישאר,אלו המילים שלך.ביי׳ אמרתי וניתקתי בדיוק שהגעתי לבנות.
חשבתי שאצליח לשכוח,שאצליח להינות אבל לא יכולתי,במיוחד שהטלפון לא הפסיק לקבל הודעות ממנו.
אחרי כמה 10 דק׳ בערך ראיתי את האוטו שלו ממש מול הגן,האוטו שלו.השחור עם הגלגל שקישקשנו עליו.
לא רציתי שיבוא וידבר איתי מול הבנות,במיוחד עכשיו אז הלכתי אליו מהר. הן לא שמו לב כי הן הדליקו את הנרגילה.
התקדמתי מהר בדיוק שהוא יצא מהרכב וראיתי אותו עם הפלאפון באוזן,מתקשר למישהו,אליי כנראה.
׳למה את לא עונה לי!?!!׳ הוא צעק
׳כי אתה ביקשת בעצמך!׳ צעקתי בחזרה
׳אל תדחפי אותי לקצה,לא היום׳ הוא אמר בשקט,חושק שיניים.
׳אז לך!! למה אני אשמה עכשיו?!אתה זה שאמרת שאתה לא אוהב אותי,אתה זה שעזבת אותי,אתה זה ששברת לי את הלב,אתה!׳ אמרתי באפיסת כוחות
׳אני לא אמרתי שאני לא אוהב אותך׳ הוא אמר ותפס בראשו,מנסה להירגע. ׳את הדבר שאני הכי אוהב בעולם,אז שלא תעזי להגיד שאמרתי שאני לא אוהב אותך׳ הוא אמר בהבטחה מאיימת.
׳זה כבר לא משנה,תלך׳ אמרתי והלכתי.
הוא החזיק בידי ׳אנחנו צריכים לדבר על זה,לפתור את זה,אני יודע שאנחנו יכולים׳ הוא אמר ועיניו מלאו תקווה.
׳בבקשה,תלך׳ אמרתי חלושות.
ואז הוא חיבק אותי.חיבוק חזק ואמיתי,שפניו נחות על מעל ראשי וראשי נח על חזהו. ורציתי לבכות.אחרי מספר שניות עצרתי אותו,עמדתי מולו,והלכתי.
ואז הייתי באויר,הוא הרים אותי שפלג גופי התחתון נח על גבו ופלג גופי העליון נח על בטנו הקשה.
׳תוריד אותי׳ אמרתי כמעט מיואשת.
׳אנחנו פותרים את זה׳ הוא אמר נחוש אך שקט.לא היה בי את הכוח להילחם בו יותר.
נכנעתי וחזרתי לאוטו.נסענו והסתכלתי בחלון,נחושה לא לפגוש במבטו שנח עליי כל פעם שהיה אור אדום.
ואז הגענו לביתו,הוא חנה,יצאנו מהאוטו והתקדמתי איתו לעבר הדלת.השער היה סגור לשם שינוי,הוא תמיד משאיר אותו פתוח ואני תמיד אומרת לו שיסגור והוא תמיד שוכח,לא הפעם.
איך שנכנסנו לביתו הוא הלך להביא כוס מים כרגיל,וכשחזר הוא הסתכל עליי,מבט קרוב ואמיתי,עמוק וחוקר.
שמתי את ידיי על עורפו ונישקתי אותו.חזק.ככ טוב ורך,ככ בבית.
התמסרתי אליו בטוטאליות כי הייתי צריכה את זה.
הנשיקה המשיכה ולא הראתה שום סימן להפסקה.
׳סליחה׳ הוא מלמל באמצע הנשיקה ׳אני אוהב אותך׳ הוא אמר
׳שששש׳ אמרתי,כי לא רציתי לדבר,רציתי להתנשק בלי התחייבות לפתור דברים,פשוט להנות מהרגע.
אחרי כמה שניות ישבתי עליו כך ששתי רגליי חיבקו את אגנו והמשכנו להתנשק כאילו מחר לא קיים.
היה קול בראשי שאמר לי ״לא,את מגזימה.אתם לא עושים את זה עכשיו.הוא לא יקבל את זה בככ קלות.זו לא את,וזה לא מגיע לו״
אבל זה היה חזק ממני,המשכנו.איבדתי את החולצה ונשארתי עם תחתון וחזיה לגופי בלבד,הוא נשאר עם בוקסר והתחלתי לזוז מעליו ויכולתי להרגיש אותו ממש חזק ומוכן מתחתיי,המשכתי לזוז והוא הוציא אנקה משפתיו והתחנן שנפסיק. וואט דה פאק??! להפסיק?!
׳בואי נפסיק,אני לא רוצה לנצל אותך.בואי נדבר על זה׳ הוא אמר מתנשף
ניסיתי להתעלם ממנו והמשכתי חזק יותר.הוא הוציא עוד אנקה.
׳בבקשה את עושה את זה קשה מידי׳ הוא אמר ׳אנחנו צריכים לדבר׳ המשיך ושם את ידו את אגני כך שלא יכולתי לזוז מעליו.
קמתי,התלבשתי והוא הסתכל עליי,מפחד שאצא.
׳אנחנו רק צריכים לדבר׳ הוא אמר מתנשף,כמו מודה על כך שהפסקתי לו את המאבק שנלחם בו.
ראיתי בעיניו שהוא מפחד שאלך כשראה שאני שמה את המכנס בחזרה.
והוא צדק,זה מה שרציתי לעשות.
׳רק לדבר,מבטיח,מה שתרצי.רק..אל תלכי׳ הוא אמר ועיניו נצצו והיו אדומות.
הסתכלתי עליו ככה.עם מכנס וחזיה בלבד,והבנתי.
הוא האחד והיחיד.לעולם לא אוכל לסרב לו,במיוחד לא במצב כזה.אז נשארתי איתו,נשארתי לדבר.
התיישבתי על הספה ׳נו מה יש לך לומר?׳ שאלתי
׳שאני מצטער,ואני לוקח חזרה את כל מה שאמרתי.שכל מה שאמרתי באותו ערב היה לא הגיוני,שדיברתי שטויות ואנחנו כן דומים,ואנחנו כן יכולים להצליח,ולעזאזאל,כן אני אוהב אותך כמו שאף פעם לא אהבתי׳ הוא אמר בכוונה ומהלב.
׳למה עשית את זה מההתחלה?,מה גרם לך לעשות את זה בכלל?׳ שאלתי בכנות.
׳לא יודע.חשבתי עלינו.ואז חשבתי עלייך.שאת צריכה להסתיר אותי וכל מה שאת עושה ומקריבה בשבילי,הרגשתי כאילו אני לא מתאים,כאילו אני לא מספיק טוב בשבילך..חשבתי שאת צריכה גבר שיוכל להסתובב איתך בעיר בלי לפחד שחברות שלך יראו,חשבתי ש׳ הוא אמר וקטעתי אותו
׳למה? למה חשבת בשבילי? אני מרגישה שאתה הכי טוב בשבילי! אתה בחרת בשבילי משהו שלא הייתי בוחרת בעצמי! ואתה בחרת בשבילי!במקום לתת לי לבחור מה טוב לי׳ אמרתי
׳אני אבהיר את זה עכשיו. השבועות האחרונים הרגישו כמו נצח.
חיכיתי שתשלח לי הודעה בלילה ונצא לנסיעה כיפית בלי יעד ונעצור באיזה מקום יפה כדי לדבר ולהסתכל על הכוכבים.הבנתי שאתה מיוחד,שאני לא יכולה פשוט להמשיך הלאה,שאני אוהבת אותך באמת.כל חלק בך.רציתי לבוא לכאן ולחבק אותך.רציתי אותך,רציתי מה שככ טוב בשבילי׳ אמרתי
׳אז אל תבחר בשבילי,תן לי לבחור בשביל עצמי,לפחות בעניין הזה׳ הוספתי
׳בסדר,סליחה.אני מצטער על אותו הערב, הייתי דפוק לגמרי׳ הוא אמר והחזיק לי היד.
׳סליחה על הדמעות ועל כל מה שגרמתי לך׳ הוא אמר ׳סליחה על הכל׳ הוא הוסיף והסתכל עליי.
חיבקתי אותו והוא עטף אותי בידיו הגדולות.
׳בסדר׳ אמרתי בשקט.
הסתכלתי לתוך עיניו והוא נישק אותי.
ברכות ואיטיות,נשיקה אוהבת ולא מוכיחה.נשיקה טהורה.
ובאמצע הטלפון שלי צלצל,התעלמתי והמשכנו בשלנו בנשיקה כיפית וחמה שלאט לאט הפכה פראית יותר,אינטימית יותר.
לאחר כמה שניית הטלפון צלצל שוב,והתעלמתי שוב,אלא שהוא לא הפסיק לצלצל,אז קמתי לענות,זו לוטם.
׳הלו איפה את!? לאן ברחת!?׳ שאלה בלחץ
׳אני בסדר,אני בבית׳ אמרתי
׳למה הלכת מה קרה?׳ שאלה
הייתי עייפה,אני אדבר איתך מחר אוקיי?׳ אמרתי ולא חיכיתי לאוקיי,ניתקתי ורציתי להמשיך מאיפה שהיינו.
הלכתי אליו,ישבתי על ברכיו והמשכנו.
׳מי זה היה?׳ הוא שאל בין הנשיקות
׳חברה׳ אמרתי כדי להשתיק אותו
׳את נשארת פה?׳ הוא שאל ועיניו קיוו שאגיד כן.
׳כן׳ אמרתי ׳התגעגעתי אליך יותר מידי מכדי ללכת עכשיו׳ אמרתי לו, והוא הרים אותי לחדר שינה.
הוא חיבק אותי בפעם השלישית היום,ושכבנו לישון.
דיברנו וצללנו לעומקים נשגבים ויפים שככ התגעגעתי לבקר בהם.ואז נרדמתי על חזיו המוצק.
מאמינה שהוא הכי טוב בשבילי.