הפעם הראשונה

אני זוכר את הפעם הראשונה שפגשתי בה, כל כך מיוחדת, כל כך זוהרת כל כך אצילית.
היו כל כך הרבה אנשים סביבנו, כולם לטשו בה עיניים ובינהם גם אני.
הייתי מאוהב אני חושב, לא הכרתי את הדברים שהציפו אותי מבפנים. כשהייתי לידה הייתי כמרחף באוויר, עולה גבוה גבוה ופתאום בבת אחת נופל לרצפה כשנפרדים.
הייתי שומע עליה בכל מקום שאני הולך, הרגשתי שהיא לא שייכת רק לי אבל זה בסדר.
הייתי רגיל להיפגש איתה פעם בשבועיים, וכשהתבגרנו היינו נוסעים יחד מחוץ לעיר ליום של התרגשות וחוזרים מאוחר בלילה.
לאורך כל הקשר שלנו היו עליות ומורדות, לא תמיד הייתי עם חיוך על הפנים כמובן, היו תקופות שהייתי מרגיש מאוכזב, מיואש ואפילו נבגד. אבל כמעט תמיד היא דאגה להשאיר אותי אופטימי ומחויך.

כשהתגייסתי לצבא קצת התרחקנו, קצת הרבה, לא הייתי יוצא הרבה ולא היה לי הרבה זמן בשבילה, כמובן שהייתי מתעניין ורוצה לשמוע מה עובר עליה. הייתי צריך אותה היא הייתה חסרה לי מאוד ונראה לי שגם אני הייתי חסר לה.

רוצים לשמוע עוד? תגיבו…