הפעם האחרונה?.

וכמו תמיד אני מוצאת את עצמי מול דלת ביתך, מהססת לפני הנקישה…אין לי מושג איך הגעתי לכאן, אבל לא משנה כמה רציתי להגיע למקום אחר, איזשהו שביל הוביל אותי אליך.
אני מדמיינת אותך בפיג'מה, שותה וויסקי, אתה לבד…ואיך שאתה פותח את הדלת, ואיך כשענייך החומות נפגשות בעניי האפורות, אני מרגישה פתאום הרבה יותר טוב…כאילו אתה שואב ממני דרכן את הסבל.
אבל בדיוק באותה צורה שאתה לוקח את הסבל, באותה צורה גם אני נשברת לנגד עיניך…בלי שום סיבה, פשוט העובדה שאני ואתה…זה מתכון לאסון…

זאת הפעם האחרונה שאני מתכוונת לתת לך לענות לשאלתי, הפעם האחרונה שאני מוכנה לקחת סיכון, שאשבר ואהיה כשבר כלי לנגד עיניך, אשפיל את עצמי בעודי מביטה בעצמי בהשתקפותי בעיניך.
זאת הפעם האחרונה שאתן לך לשבור לי את הלב,…פעולה שאתה עושה כהרף עין.

וחזרתי הביתה, שבורת לב…אך אני יודעת בבטחה שזו הפעם האחרונה, קיבלתי את תשובתך…ועכשיו אני מוכנה לאטום את הלב שלי מכל זיכרון, רגשות, ותשוקה אליך…

ולאחר כל כך הרבה זמן, לאחר שאני נודדת ממקום למקום חסרת לב, לא נותנת לאף אחד להיכנס, לשבור את חומותיי שבניתי ביסודיות לאחר שאתה שברת אותן ונכנסת אל הלב שלי ולאחר מכן שברת גם אותו….
לאחר כל כך הרבה זמן, אתה מוצא את עצמך מול דלת ביתי, מתנצל לפני בדרך הכי טובה שלך, ושכחתי עד כמה אתה יפה…ונזכרתי באותו רגע שעדין יש לי לב, כי הוא פעם בחוזקה ובכאב כשפתחתי את הדלת, כשעיני האפורות נפגשו עם עינייך החומות
ואני רוצה לרוץ, רוצה להתחבאות…כי כשאחזת בכף ידי התפרקתי לחתיכות,
ואתה הבטת בפניי ולחשת לי כמה שאני יפה, וביקשתי בפעם האחרונה, הזדמנות אחרונה, להרגיש ולהיות נאמן…להשים אותי בסדר העדיפויות שלך, לאהוב אותי כמו שאתה באמת אוהב,…פעולה שהיא כל כך קלה בשבילך כהרף עין.
ואני מביטה בעיניך, אני מלטפת את ידיך,
ואני מרגישה פתאום הרבה יותר טוב…