הפסיק לי לכאוב

אחרי יותר מידי לילות שלא הצלחתי לעצום עין, סוף סוף הבנתי למה אני לא ישן. זו את, את שחזרת לי למחשבות. חזרת למחשבות אבל לי זה לא מספיק, אני רוצה אותך בחלומות. אז אני מחפש אותך בחלומות שלי לילה לילה, ולא מוצא. אני רוצה לחזור ולהיות לצידך לעולמים. אני רוצה להיות האחד שתמיד קיווית שיהיה. שתמיד מקשיב ומלטף, מנשק ומספר. ההוא שמחבק גם בלי לבקש חיבוק. פתאום יצא לי לחשוב מה יכולנו להיות אם הכל היה נגמר אחרת.

אני חושב על כל זה אבל מיד נזכר במה שתמיד אמרו לי. שאחרי פרידה זוכרים רק את הדברים הטובים שהיו, את הדברים הרעים מדחיקים. אז אני לא הדחקתי ואני זוכר. אני זוכר איך תמיד קירבת אליי סכין, לא נתת לי לנשום לבד. חנקת אותי עד שכמעט ונגמר לי האוויר. ובכלל, שאני ממשיך וחושב על זה, אני לא יודע ולא בטוח אם בכלל אהבת אותי.

אבל עבר המון זמן והפסיק לי לכאוב. כבר לא כואב לי על האובדן של הקשר הזה, אני לא מרגיש פספוס. חשבתי המון זמן וזה הזמן. זה הזמן לעזוב, זה הזמן לקום וללכת. כי אם אני אשאר פה עוד שנייה אחרת באמת ייגמר לי האוויר.
אני נזכר איך הייתי מסתובב ברחוב ושומע אנשים מדברים עלינו, על כמה טוב לנו יחד ואיך אנחנו מאושרים. מעולם לא חשבתי שתלכי ממני, שתתרחקי ככה. להקשר זה אחד הדברים היותר קשים שיש בשבילי, ועוד יותר קשה זה להתנתק. את גרמת לי לעשות את שניהם בצורה הכי נוראית שיש, אבל לא יכולתי לעזוב. את כיסית אותי, היית שם בשבילי.

רציתי רק לברוח ולשכוח מהכל. רציתי להיות חופשי, אדון לעצמי. בלי מחויבויות ובלי הסברים שטותיים. יכולנו לעשות את הכל יחד, אבל את מעולם לא נתת לי לאן ליפול. רציתי לשכוח הכל, רציתי לשכוח אותך. רציתי לשכוח את הלילות הארוכים איתך, את השיחות העמוקות. רציתי להעלים את הפרצוף שלך מהזיכרון שלי. בעיקר, רציתי שתדעי שאת כבר לא שלי. שאת מזמן לא שלי ואני כנראה אף פעם לא באמת הייתי שלך. עבר המון זמן ונראה שכבר הפסיק לי לכאוב, אבל אני עדיין מחפש אותך בחלומות. לפעמים, כשקצת עצוב אז נשברים. וכשנהיה לי קצת עצוב אני צריך אותך איתי.