הפנמייה-פרק 9

לבשתי ג'ינס קצר קצת יותר מידי,גופיית בטן צמודה ולבנה עם מחשוף ואולסטאר.
"סרינה אני יוצאת!" צעקתי לסרינה כשהיא הייתה במקלחת,ומיהרתי לצאת בלי לחכות לתשובה.
הסתכלתי בשעון תוך כדי שאני עושה את דרכי לבית של שון, 21:09 ,לא מאוחר מידי ולא מוקדם מידי,בדרך כמה בנים התחילו לשרוק ולהתקדם לעברי,אז התחלתי לרוץ,הגעתי לבית של שון ודפקתי בדלת,
אחרי שחיכיתי כמה שניות צלצלתי בפעמון,וגם אז הוא לא פתח,הסתכלתי על החלון שהיה ממוקם 3 מטר מהדלת,וראיתי שאם קצת דוחפים אותו אפשר לפתוח אותו,אז זה מה שעשיתי.
דחפתי את החלון לכיוון הנגדי נכנסתי ונפלתי על הרצפה,נעמדתי ונכנסתי לחדר של שון והוא לא היה שם,התקדמתי אל המיטה שלו ונשכבתי עליה,רגע,מה לעזאזל אני עושה?זאת לא אני,אני לא זונה,אני לא רוצה שמישהו שאני מחבבת ירצה אותי רק בגלל הלבוש שלי,עדיף שאני אחזור לחדר שלי,התקדמתי לדלת חדרו של שון,אבל אז בדיוק שמעתי את הדלת נפתחת,שיט.
לקחתי את השמיכה שלו וסובבתי אותה מסביב לגופי כך שרואים רק את ראשי.
"מה את עושה כאן?" שון שאל כשנכנס לחדרו,מופתע.
"אה..באתי ל..לשאול אותך אם..אם יש לך בול לאוסף הבולים שלי.." אמרתי מגמגמת,וואו נואל את כל כך מפגרת,זה התירוץ הכי עלוב ששמעתי אי פעם!!
שון התעלם מהשטות שהוצאתי מהפה,ואני רואה על פניו שהוא יודע שאני משקרת "איך נכנסת לכאן?" הוא שואל.
"מהחלון" החלטתי לענות את האמת ולא לשקר.
הוא התקרב אלי עם מבט אטום,עד שהגוף שלו נוגע בשלי,כלומר בשמיכה.
"ולמה השמיכה שלי עליך באמצע הקיץ?"
"כי..קר לי" אמרתי 'קר לי' יותר בטון של שאלה ולא בעובדה.
לפני ששמתי לב הוא תפס את השמיכה,משך אותה וזרק אותה על המיטה,אחרי שהסיר את מבטו מהשמיכה הוא חזר להסתכל עלי,בהתחלה הוא הסתכל לי בעיניים ואז שם לב למה שאני לובשת,
הוא הוריד את עיניו ובחן את כל גופי מלמעלה למטה,כאילו הוא מפשיט אותי במבטו.
ואז חזר להסתכל לי בעיניים,הוא התקדם עוד צעד לעברי כשהוא רוכן לכיוון אוזני ולוחש "זה באמת הכרחי להשפיל את עצמך?" הנפתי את שני ידי לחזהו והדפתי אותו ממני,כשאני מנסה ללכת לכיוון הדלת,
אבל אז הוא תפס את רצועת הג'ינס שלי ומשך אותי אליו, "אל תכעסי" הוא אמר ספק מתנצל ספק מתלוצץ.
הסתכלתי לעיניו בביטחון,מבט קשה ועצבני, "אני לא מרגישה אליך כלום!ואני בחיים לא אשכב איתך גם אם תרצה,בגלל שאתה שחצן חרמן בלי רגשות!" צעקתי עליו.
הוא הלך לכיוון הארון שלו תפס בחולצה אפורה וזרק לי אותה "תשימי אותה,עוד מעט באים אלי חברים,תלכי למעונות עכשיו" הוא אמר ברצינות מוחלטת.
"בשביל מה החולצה?"שאלתי ושיחקתי את עצמי חסרת סבלנות.
"בשביל שלא יאנסו אותך בדרך".
לבשתי את החולצה של שון,עם הריח המדהים של שון,
"ודרך אגב,לא,אין לי בולים להביא לך" הוא אמר וצחק.
גילגתי את עיניי והלכתי לכיוון היציאה כשאנטי מסתירה את חיוכי,ושון מאחוריי,פתחתי את דלת הכניסה וראיתי שלושה בנים בערך בגיל של שון,שנראו מעולה.
ואחרי שסיימתי לבחון את הבנים,הבחנתי בשתי בנות בלונדיניות,שתיהן גבוהות עם רגליים ארוכות,לאחת יש עיניים מלוכסנות וירוקות ולאחת עיניים גדולות בצבע דבש, שתיהן לבשו שמלות תואמות וקצרות עד שיכולתי לראות להן את החוטיני הורוד שלהן.
הזעפתי את פניי "זונות" מלמלתי,די קיוותי להגיד את זה במחשבות שלי,אבל אני מודה שהפליטה הזאת הייתה נשמעת טוב יותר בקול.
כולם שמעו את מה שאמרתי,כולל הבלונדיניות,שבדיוק כשפתחו את פיהן כדי לפצוח בקללות,אחד הבנים שהיה מסריח מאלכוהול צחק בקול "את מודעת לזה שעכשיו את יוצאת מהבית של שון,עם חולצה של שון,וקוראת להן זונות?"
הוא היה לבוש בג'ינס ארוך וחולצת טריקו אפורה וצמודה שאפשר להבחין בשרירים שלו דרכיה,השיער שלו היה כהה ופרוע,והעיניים שלו היו בצבע שחור,הוא היה חתיך,טוב בסדר,הוא היה יותר מחתיך.
ניסיתי לעבור אותו ולהתעלם ממנו אבל הוא חסם את היציאה שלי עם גובהו ולא נתן לי לעבור.
"נייט תן לה לעבור" שון סוף סוף החליט להתערב,אבל נייט התעלם ושון נאנח והוסיף "היא לא בשבילך נייט היא בתולה". הסמקתי ועצבים התמלאו בכל גופי,הובכתי שראיתי שעכשיו כולם נועצים בי מבטים,
הצלחי להרגיש גם את המבט של שון נעוץ בגבי.
נייט המשיך להתסכל עלי,והחיוך שלו הפך לחיוך גדול יותר,הוא הסתכל על החזה שלי "לא היית צריך להגיד לי את זה שון" החיוך שלו ירד מפניו והוא הסתכל על שון,נמנעתי מלסובב את מבטי לשון גם, שלא יראה כמה אני מתחילה לפחד,ושאני מתחילה לרעוד טיפה.
כולם שמו לב למתח ששרר בכניסה לבית של שון, "תיכנסי" נייט פקד עליי תוך כדי שכולם עוקפים אותי ונכנסים לביתו של שון.
"אני צריכה ללכת" אמרתי בקול רועד.
"אמרתי תכנסי" הוא סובב אותי כך שגופי מופנה לבית של שון,ראית את שון עומד עכשיו מלפניי,הוא הסתכל על נייט במבט מאיים,הוא היה כל כך סקסי..אוי נואל,לא!