הפנמייה-פרק 8

"אני נשארת לישון כאן"החיוך ירד מפניו "מה?" הוא היה מופתע,לא ציפה לזה.
"קראתי קצת באתר על המקום הזה,יום שישי ושבת יש כאן חופש,אני לא רוצה לישון לבד במעונות,בלילה הקודם סרינה חזרה רק שעה לפני ההשכמה,אני לא יכולה לישון לבד אחרי החלום הזה".
הוא חשב "בסדר" הוא החליט,לא שלם עם ההחלטה שלו.
קמתי ממקומי והלכתי לכיוון המטבח כשנזכרתי שלא אכלתי כל היום "יופי".
"לאן את הולכת?".
"לאכול"אמרתי והמשכתי.

אחרי שסיימנו לאכול,דיברנו במשך שעתיים שאם לא הייתי בודקת בשעון זה היה נראה כמו 2 דקות בלבד,טוב נו,לא דיברנו,אני דיברתי,אמרתי לו שאני רוצה ללכת לישון והוא נכנס להתקלח.
כשנכנסתי לחדר שלו ראיתי רצפת פרקט,מיטה זוגית,ארון בגדים גדול,ושולחן מחשב בלי מחשב.
חיכיתי לו מאחוריי דלת חדרו,מתכוונת להבהיל אותו ומחייכת לעצמי בזמן שאני מחכה.
אחרי כמה דקות שחיכיתי לו דלת השירותים נפתחה ושממעתי את צעדיו מתקרבים,
"בוו!" צעקתי תוך כדי שאני צוחקת וקפצתי על גבו,הוא מיד החזיק אותי כדי שאני לא אפול,תפס אותי כשידיו מורמות למעלה יד אחת תופסת ברגליי ויד שנייה תופסת במותניי,הוא זרק אותי על המיטה
וצחק צחוק קטן ויפה,הוא צחק. הסתכלתי עליו צוחקת גם אני,
"עכשיו אתה תצטער על הרגע שזרקת אותי ככה" ,קמתי מהר במטרה לקפוץ עליו אבל הוא ישר הדף אותי ונפלתי שוב על המיטה.
הוא שוב צחק, "אני חושב שאני אלך לישון" הוא פתח את הארון ולקח כרית ושמיכה.
ישר ירד החיוך מפני "לא!" צעקתי עליו ובזמן שהוא הסתובב אלי המשכתי "כלומר..תשאר איתי" אמרתי ועברתי לתנוחת ישיבה מזרחית.
הבעת פניו הייתה מופתעת "אני מעדיף שלא נואל..".
"בבקשה..תישאר" אמרתי בשקט וקמתי אליו מתקרבת עד שאנחנו כמעט נוגעים אחד בשני.
"בסדר,אני אשאר" הוא אמר לא מרוצה מעצמו,אני יכולה להבטיח שרוב הבנים היו שמחים להצעה הזאת,מה הבעיה שלו?
המשכנו לעמוד שם,שותקים,ניצלתי את ההזדמנות הסתכלי עלי שפתיו והתקרבתי אליו, "תפסיקי" הוא תפס בזרועותיי והתרחק ממני.
הרגשתי שאם אני אגיד עוד מילה אחת אני אפרוץ בבכי,אז חיכיתי שהוא ימשיך לדבר.
"תקשיבי נואל..אני מכבד את אבא שלך,והוא ביקש ממני לשמור עליך..מבנים..אני לא מתכוון להפר את ההבטחה הזאת.."
רגע מה? אבא שלי?איך לעזאזל הוא קשור?בגלל זה הוא הרחיק ממני את דילן?בגלל זה הוא עוצר את עצמו כל הזמן?הרגשתי הקלה אבל העצבים לא מיהרו להתפשט על ההרגשה הזאת.
"דבר ראשון תפסיקו לקרוא לו 'אבא שלך',קוראים לו אלכס,ואתה לא מבין שהוא אמר לך את זה כי הוא שונא שאני מאושרת?הוא שונא אותי,הוא תמיד שנא אותי מהרגע שנולדתי
אתה באמת הולך להקשיב לדביל הזה שמנסה להרוס את החיים שלי מהרגע שנולדתי??" שמתי לב שקולי עלה והדמעות התחילו לפרוץ מעיניי,אני שונאת את אלכס,גם כשהוא לא ליידי הוא דואג להרוס לי הכל.
"אני חושב שאני אשן בסלון".
"זה בסדר אני חוזרת למעונות", כשהתחלתי ללכת לכיוון היציאה קיוויתי שהוא יגיד לי משהו,אבל הוא שתק.

הגעתי לחדרי ולמזלי סרינה לא הלכה לשכב עם אחד מהתלמידים היום,היא פתחה לי את הדלת,נכנסתי לחדר והתיישבתי על המיטה בעצבים.
סרינה חייכה והתיישבה מולי על מיטתה "תשפכי הכל",כששמעתי את שתי המילים האלה,התחלתי לדבר ולא הפסקתי,סיפרתי לה מההתחלה ועד הסוף,על הרצח,על אבא שלי,ועל שון,
אפילו לא הזלתי דמעה אחת,והייתי מופתעת שהיא לא הסתכלה עלי כאילו אני משוגעת,זה היה נראה כאילו היא רגילה לשמוע סיפורים כאלה כל יום.
היא התיישבה ליידי "אני בחיים לא הייתי טובה בשיחות עידוד,אני בעצמי הייתי צריכה כאלה,אז אני פשוט אעזור לך ואספר לך כל מה שאני יודעת על שון,בואי נתחיל מזה שהוא טחון,אבא שלו מנהל המון פנמיות" היא חייכה חיוך שטני והמשיכה "אני והוא גרנו באותה שכונה,הכרתי אותו מאז שהייתי ילדה,ולא נואל כשהייתי ילדה לא הייתי זונה כמו היום,שון עדין לא פדופיל"
היא אמרה וצחקה כאילו קראה את מחשבותיי,והיא קלעה בול. "בגיל 13 כבר שכבתי בפעם הראשונה,ואז באו כל הפעמים האחרות,ואז כל פעם שאמא שלי ואני הלכנו לבית של שון ואביו,הלכתי לחדר של שון,שכבנו עד שזה נהיה הרגל. שון לא מכבד בנות שלא מכבדות את עצמן,אבל אותי הוא הכיר מגיל קטן,אנחנו ידידים טובים,הוא חייב לכבד אותי.
אף פעם לא ראיתי אותו מביע רגשות,ראיתי אותו זורק על ימין ועל שמאל בנות ששכבו איתו פעם אחת וחשבו שהם כבר ביחד,הוא לא מחפש חברה,שזאת נקודה לרעתך,הוא אף פעם לא שכב עם מישהי על המיטה שלו בחדרו,תמיד היינו שוכבים על הספה בחדר שלו,
וגם בבית שלו כאן הוא משכיב את הבנות רק על הספה בסלון" גועל,אני ישבתי על הספה הזאת "יש לו מן שריטה כזאת. ומשהו אחרון,יש לו קטע ממש מוזר עם שדים,ברצינות.
החדר בביתו מלא בתמונות של שדים,והוא החליט שבכל חדר במעונות יהיה תמונה של שד." היא צחקה והביעה על התמונה מאחוריי ראשי של השד המחייך.
"למה בבית שלו כאן אין תמונה של שד?" שאלתי.
"אני לא יודעת..לא שאלתי אותו את זה,אבל עכשיו באמת הסתקרנתי" היא עצרה והמשיכה "ובנוגע לזה ששון מכבד את אבא שלך,אם הוא באמת רוצה אותך,פשוט תתלבשי בלבוש מינימלי,ותעשי כל מיני דברים שהוא לא יצליח לעמוד בפניך,אל תוותרי לא משנה כמה הוא מתנגד,בסופו של דבר,הוא לא יצליח".
כמה שהרעיון של סרינה נשמע רעיון לזונות,שון יודע שאני לא זונה וחוץ מזה,למה לא לנסות? "אז סרינה,יש לך הלבשה תחתונה להלוות לי למחר בערב?" ניסיתי לחקות את החיוך מזמין צרות שלה,
והיא חייכה אותו ביחיד איתי "תמיד".
במשך רוב הערב היא לימדה אותי איך להיות תמימה ומושכת בו זמנית,וחלקית מהזמן ריכלנו על התלמידים בפנמייה.
היא סיפרה לי שרוב הבנים כאן חרמנים ויהיה לי קשה להישאר בתולה כשאני מוקפת בחבורה של חרמנים שנכנסו לכאן בגלל אונס.
טוב לדעת.
"האמת,אף אחד מהאונסים החרמנים האלה לא מתקרב אלי,הם יודעים כמה נקמנית ורעה אני מסוגלת להיות.
אגב,אל תראי אותי כמישהי זולה עד כדי כך,אני שוכבת רק עם בנים חתיכים שלא אונסים, ושון..קשה לפצח אותו נואל,יש פעמים שהמצב רוח שלו יורד והוא רומס כל בן אדם שמתקרב אליו,הוא כמו בחורה במחזור, רוב הפעמים שרציתי לשכב איתו הוא נפנף אותי,רק בגלל המצב רוח המחורבן שלו." היא עצרה כמה שניות והסתכלה לרצפה,פתאום חיוך תמים עלה על פניה כשהיא עדין מסתכלת לרצפה,היא הרימה את מבטה אלי,
"מכל הבנים ששכבתי איתם עד היום,שון היה הכי טוב במיטה,מבאס שאני לא יכולה לשכב איתו יותר".
חשבתי שאני אצטרך לבקש את זה ממנה בעצמי,אבל מסתבר שסרינה מבינה מה כרוך בלהיות חברה.תחושת הקלה מילאה את בטני,פרצתי בצחוק וסרינה אחרי, "סרינה,ברצינות,אני חולה על הצורת דיבור שלך!".