הפנמייה-פרק 4

"את מסתירה משהו" הוא חדש,
הרגשתי איך אני בוערת מבפנים "אתה מוכן לסתום כבר???" צעקתי וזרקתי את הז'אקט שלו לחולות,התחלתי ללכת לבניין אבל הוא היה מהר ממני ותפס לי בזרוע,הוא סובב אותי אליו ונישק אותי לפני שהספקתי להגיב,יד אחת עדין אחזה בזרועי והיד השנייה תפסה במותני,ניסיתי לעצור אותו ולדחוף אותו אבל הוא היה חזק ממני,ואז הוא הפסיק ונפל על הרצפה,לא בגללי,אלא בגלל שון שנתן לו אגרוף,
"מה לעזאזל שון?"צעק דילן,אני הייתי כל כך מאושרת,אבל לא הראיתי את זה,עכשיו שון היה זה שתפס לי את הזרוע והתחלנו לצעוד בחזרה למבנה,"מה קרה ל"זה שסרינה נחמדה אליך לא אומר שאני גם אהיה נחמד אליך",פתאום אני מרגישה כמו בסרטים שהגבר מציל את הבחורה והם מתאהבים ובלה בלה"הסתכלתי עליו במבט מאושר והרגשתי שזכיתי בנקודות אצלו.
הוא עצר והסתכל עלי,המבט שלו היה קר ותוקפני,הוא לא אמר מילה וחיוך הענקי שהיה מרוח לי על הפנים נמחק,הוא המשיך ללכת ואני ניסיתי להדביק את הקצב שלי,"רגע שון,אני יכולה לשאול אותך משהו?"
הוא שוב עצר והסתכל לי בעיניים,הן היו כל כך מהפנטות,כל כך יפות,הרגשתי שהעיניים שלי נמסות,לרגע שכחתי מה רציתי להגיד אבל אז זה חזר אלי "אתה ממש לא מתנהג יותר טוב לבחורות מאשר דילן,למעשה לא אתפלא אם אגלה שאתה מכה בנות שלא עושות כרצונך,אפשר לראות את זה מהמבט המאיים שלך והמראה המפחיד",דיברתי בהתנשאות אבל אני די בטוחה שהוא שם לב לכמה אני לחוצה.
הפרצוף התוקפני שלו הפך לתוקפני יותר והפחד השתלט על כל גופי והתחלתי לרעוד,הוא התקרב 2 צעדים אלי ואמר"אני אף פעם לא הרמתי יד על בחורה".
היה לי כל כך הרבה להגיד אבל לא הצלחתי להוציא מילה אחת מהפה,הוא המשיך להסתכל עלי ואני כבר הרגשתי שאני מזיעה,אני בלעתי את רוקי ואז הוא הסיר את מבטו הסתובב והמשיך ללכת,הצעדים שלי היו כושלים ואחרי מספר צעדים נפלתי ופרצתי בצחוק,שון הסתובב והסתכל עלי,חיכה שאקום,עדין לא חייך,למעשה לא ראיתי אותו מחייך עדין "אתה יכול ללכת אם אתה רוצה אני מסתדרת כאן"צחקתי לעצמי וקיוויתי שהוא לא ילך,
הוא הסיט את מבטו בחוסר נעימות "תרימי את החולצה"הוא אמר ומיהרתי להרים את החולצה הנפולה שחשפה את קצה החזייה האדומה שלי במידה 75C,שיחסית לנערה בת 16 זה נחשב לגדול,לא אהבתי את החזה שלי ותמיד ניסיתי להסתיר אותו כמה שיכולתי,אבל הוא תמיד הצליח למשוך תשומת לב ושנאתי את זה,
אבל ששון הסיר את מבטו,הרגשתי אכזבה,אלוהים יודע מה עובר עלי,אחרי שראה מזווית עיניו שהרמתי את החולצה הוא הושיט לי את ידו ,
אחזתי בה והרגשתי תחושת צמרמורת בכל גופי,המגע החם של ידו הפנט אותי ואחרי זמן מה שבהיתי בידו אוחזת בידי הוא אמר בעצבנות "את הולכת לשחרר לי את היד או שנשאר ככה כל הלילה?".
הרגשתי את הסומק עולה על לחיי,עזבתי את ידו והסתכלתי על עיניו,ואז הסתכלתי על שפתיו,אלוהים כמה רציתי לנשק אותו,לרגע הרכנתי את ראשי אבל החזרתי אותו אחורה,
אסור לי לנשק אותו,אני שיכורה,אני לא מכירה אותו בכלל,וסטוצים זה ממש לא הקטע שלי,למרות שכל זה ממש לא עניין אותי באותו רגע אבל החזקתי את עצמי,אני לא רוצה לצאת זולה.
הרמתי את מבטי לעיניו והבחנתי בשינוי בפניו,הוא הסתקרן,
"למה אתה נראה כזה מופתע?"שאלתי וקיוויתי שהתשובה שלו לא תהיה עוקצנית.
"פשוט אף פעם לא נתקלתי במישהי שניסתה לא לנשק אותי והצליחה".
תחושת גאווה עלתה בי אבל המבט שלי נשאר אטום וצמא לשפתיים שלו.

קמתי בבוקר לצעקות וכשפתחתי את עיני ראיתי שבכניסה לחדר שלנו עומד מישהו בן 20 בערך,השיער שלו היה שחור וקצוץ,הוא היה שחום ומכורה כולו בקעקועים,הוא חיכה שנקום,
סביר להניח שזה המדריך,הרגשתי את ההאנגאובר מידי כשקמתי המיטה,וזה כאב,
הסתכלתי למיטה של סרינה וראיתי שהיא בשלבי התעוררות,נכסתי לשירותים,וכשיצאתי משם סרינה נכנסה והמדריך הסתכל עלי "אני מייקל,המדריך שלכם,עוד 2 דקות אני רוצה את שתיכן מוכנות בחצר האימונים,תשימי משהו נוח חדשה"הוא סיים והלך.
לא לוקח לי הרבה זמן להתארגן אז 2 דקות זה ממש לא אתגר בשבילי.
לבשתי טייץ וחולצה כחולה רפוייה,ככה שהחזה שלי לא מושך יותר מיד תשומת לב,שמתי את נעליי האולסטאר שלי וצעדתי לכיוון היציאה,"נואל,את בכלל יודעת את הדרך לחצר האימונים?ושמעת פעם על חוטיני?זה מזעזע!"היא חיטטה באחד המדפים שלה וזרקה לי חוטיני,למרות שממש לא רציתי לשים את החוטיני הזה,זה לא נראה כאילו הבנות האלה לא שמות חוטיני,ואני לא רוצה למשוך תשומת לב על היום הראשון.
יצאנו מהחדר והגענו לחצר האימונים,כשהגענו ראיתי חצר מלאה בחול,טורים של נערים,ומולם שורה של לפחות 7 מדריכים,בערך בגיל 18-20 סרינה תפסה בידי והובילה אותי לראשית הטור,היא חייכה חיוך ביישני לנער מאחוריי ועמדה בטור לידיי,בחנתי כל מדריך מכף רגל עד ראש,הם עמדו בדום,דרוכים,פתאום הבחנתי בשון עומד בשורה של המדריכים,הלב שלי התחיל לפעום כשראיתי שהוא כבר שם לב אלי,הוא מדריך?איך זה הגיוני?
איזה מן מדריך מתמזמז עם החניכות שלו?ולמה במדים האפורים האלה הוא נראה יותר חתיך ממה שהוא בדרך כלל?
המדריך שהיה קודם בחדרנו,מייקל התחיל לדבר "היום אנחנו מתחילים מחצית חדשה בהיסטון,לכן הצטרפו כמה תלמידים חדשים ובלתי נסבלים שצריכים ללמוד את החוקים שלנו כאן" הוא עצר ובחן את כל התלמידים,
"ג'סי תבואי לכאן תעמדי על המעקה שכולם יראו אותך ותשתפי אותנו בכל 20 החוקים שלנו,ותזכרי,אם את שוכחת חוק אחד.."הוא לא המשיך את המשפט.
אחרי שג'סי נעמדה על המעקה הצר,שהייתה עלולה לפול בכל רגע לבוץ שמתחתיו,היא התחילה להקריא את החוקים מהזיכרון שלה,הפנים שלה היו אדומות ועל פניה היו ניצוצות של פחד,היא ניסתה בכל הכוח להיזכר בכל חוק,ניסתה כ"כ חזק כאילו מישהו מכוון אליה אקדח.
בזמן שהיא הקריאה את החוקים חשבתי על כמה אכזרי זה,אבל זה לא עניין אותי כששון היה מולי,בהיתי בו ולא הסרתי את מבטי,הוא הבחין בכך אבל לא הסתכל עלי בחזרה.
"חוק מספר שבע:אסור לחייך בשעות האימונים והלימודים…חוק מספר שמו.." מייקל קטע אותה "נואל נכון?" רק כשהוא פנה אלי שמתי לב שאני מחייכת,טוב כן.החוק הזה מטופש למה שאני לא אחייך?
"כן נואל"אמרתי כשהחיוך עדין מרוח על פניי.
"אני רוצה שתבואי איתי ותראי מה קורה למי שלא מציית לחוקים.כולכם תבואו אחרינו".