הפנמייה-פרק 3

"הם הגיעו" הוא אמר וחזר למבט האטום שלו,מחוץ לשירותים שמעתי אנשים נכנסים,שון יצא מהשירותים לפני ואני אחריו,כשיצאנו משם סרינה התקדמה אלי,היא הייתה לבושה בג'ינס
סקיני צמוד וחולצת בטן לבנה שקופה שחושפת עגיל בטבור,כמו שחשבתי,גם ללא החלוק הגוף שלה מושלם,"ראיתי שאת ושון יצאתם מהשירותים,הוא הצליח לתת לך קבלת פנים כמו שצריך?"היא אמרה וחייכה את החיוך המזמין צרות שלה.
"הוא חמור סרינה,וחוץ מזה הוא החבר שלך"
"שון?לא הוא ממש לא החבר שלי,אני לא חושבת שמישהו כאן בכלל חשב על האפשרות להיות עם מישהי או מישהו ביחסים רציניים"היא חייכה ונכנסה לשירותים,
לפתע שמעתי את השיר האהוב עלי smells like teen spirit של נירוונה,לא יכולה לעמוד בזה והתחלתי לרקוד בין כל האנשים והצפיפות,התקדמה אלי נערה שנראית סנטימטרים ספורים מתחתיי,
עם בקבוק קורונה ביד,"שחומה עיניים אפורות ושיער שחור?האהוב עלי" היא חייכה אלי, "אני לא לסבית" עניתי בעקיצות,"גם אני לא,ארייה לוברון חדר 319"היא הושיטה לי את היד,אבל כל מה שעשיתי היה להסתכל לה על היד בהרמת גבה,היא הושיטה לי את הקורונה "תשתי קצת,את צריכה את זה,מחר הסיוט שלך מתחיל נואל"
למה כולם מדברים על המקום הזה כאילו אנחנו בגטו ורשה?אולי באמת נורא כאן?אולי הם סתם מלחיצים אותי?
למרות שאני לא נוהגת לשתות,הבטחתי לעצמי שאני אפסיק עם זה,אבל זה רק ללילה אחד ויש סיבה לשתות אז למה לא?,לקחתי את הקורונה והתחלתי לשתות אחרי שסיימתי אותו,לקחתי כל שתייה שהציעו לי ושתיתי,
לאחר כמה זמן איבדתי שיווי משקל ונפלתי לידיים של נער עם שיער שחור עיניים שחורות,וגם הוא היה שרירי,כמו כל הבנים כאן,אבל השרירים של שון,עלו על של כולם,
הוא חייך אלי ואמר "את שיכורה,לא חשבתי שבנות כמוך שותות"
"יצאתי מהאחיזה שלו והסתובבתי אליו, "מזאת אומרת בנות כמוני?"
הוא התעלם מהשאלה שלי ובמקום זה שאל "את רוצה ללכת לשאוף אוויר בחוץ?"

"קר לך?"שאל אותי דילן,כך מסתבר שקוראים לו אחרי שהכרנו קצת.
מה אני נקבה?למה שאני אגיד שקר לי כשבעצם אני קופאת מקור "ממש לא",
הוא חייך ושם את הז'אקט שלו עלי.סרינה אמרה שכאן אף אחד לא מחפש קשר רציני,אז אין לי למה לצפות.
"טוב נואל,לא סתם הוצאתי אותך מכאן,השתעממתי שם וקיוויתי שתפיגי את השעמום שלי"הנה זה בא..
"אז מה הסיפור שלך נואל?למה הגעת לכאן?אף הורה לא שולח את הבן שלו לכאן אלא אם כן הוא שונא אותו,או שהוא התנהג לא כראוי,תספרי לי" אוקי לזה לא ציפיתי,אני אספר את הסיפור שהכנתי את עצמי לספר בבית,את האמת,אבל לא את כולה,מה שהתכוונתי לספר לכולם כאן.
"אני אספר לך,אבל התנאי שלי הוא,שאם אתה מספר אני אצטרך להרוג אותך!"אמרתי עם כוונה רצינית לגמרי,הוא כנראה חשב שאני צינית וצחק,"תסמכי עלי".
"אמא שלי הלכה לעולמה בזמן הלידה שלי,אבא שלי שנא אותי על כך,הוא התייחס אלי בחוסר כבוד וחוסר תשומת לב,אני הכחשתי כל קשר אליו והוא אלי,
הוא אמלל את החיים שלי,כשהוא ראה שאני מאושרת הוא הרגיש שחובתו להרוס את זה.רק חיכיתי שיהיה לי מספיק כסף כדי לברוח מהבית,
אבל הוא תמיד גילה איפה הכסף ולקח לי אותו,אני שונאת אותו בכל עצם ועצם בגופי,יום אחד,הוא החליט שצריך למסור אותי למקום שיטפלו בי כראוי וככה הגעתי לכאן"ניסיתי להיראות שלווה ורגועה,המשכתי לספר לו דברים על העבר שלי ועל מעשי האימה שאבי עשה לי,עם כל משפט הרגשתי שאני נחנקת יותר,הרגשתי שהריאות שלי מתפוצצות ולא יכולתי להשאר כל כך שלווה.
דילן מיד שאל "למה אני מרגיש שאני מפספס חלק מהסיפור?מה את מסתירה?"
התחלתי להכנס ללחץ,נואל את חייבת לשלוט בעצמך,אסור שאף אחד ידע.
"הו,היה לי המון בעיות התנהגות,האמת היא שהן היו נוראיות,אתה עוד תראה בנוגע לזה" ניסיתי לחייך את חיוך המזמין צרות של סרינה,אבל זה גרם לי להיראות יותר לחוצה,זה נכון,באמת יש לי בעיות התנהגות,זה לא היה שקר מוחלט.