הפכים-פרק 7

שכבתי במיטה, מביטה בתקרה.
עוד יום שישי משעמם…
דפיקות חלשות נשמעו על דלת חדרי.
"פתוח" אמרתי. :היי" אוראל נכנס אל החדר והסתכל עלי.
"מה אתה עושה פה?" קמתי מהמיטה והתקדמתי אליו.
"באתי לעשות משהו שרציתי לעשות המון זמן" אמר והתקדם אלי.
"מה אתה רוצה לעשות?" שאלתי אותו, לא מבינה. "את זה" הוא אמר והצמיד אותי לקיר, מניח את שפתיו על שפתיי. חום התפשט בכל גופי. לאחר דקות אחדות התנתקנו.
התנשפתי בקול וכך גם הוא.
"טל.. אני לא יכול להפסיק לחשוב עלייך" אמר. "גם אני לא יכולה להפסיק לחשוב עלייך" אמרתי ולחיי הוורידו.
הוא חייך ותפס בפני, מניח עוד פעם את שפתיו הטעימות והחמימות על שפתיי.
התנתקתי ממנו. "אבל, רגע. אתה חבר של נחל" אמרתי בשקט.
"אני נפרדתי ממנה כבר." אמר וחייך אלי, חושף את שיניו הישרות והלבנות.
"טוב, אני צריך ללכת. נדבר כבר" אמר.
"אבל-" אמרתי, אבל הוא כבר היה מחוץ לחדר.
———————————————————————————————————–
"ואז הוא פשוט, נישק אותי" אמרתי לעומר.
איך שהוא הלך התקשרתי אליה ואמרתי לה שתבוא אלי, והיא כמובן באה.
"נו! זה מה שכל כך רצית, לא?" שאלה אותי.
"כן, ברור שרציתי את זה. אבל אני לא יודעת אם אני סתם סטוץ בשבילו, או שזה רציני. איך שבאתי לשאול אותו מה אנחנו, הוא הלך"
אמרתי. "נו… בנים" אמרה והנידה בראשה.
"ואת, אין לך מישהו?" שאלתי אותה וחייכתי חיוך ממזרי.
"יש אחד," אמרה השקט.
"נו! אז למה את מחכה? שפכי!" אמרתי לה.
"קוראים לו לירון, יצאתי איתו לדייט והוא באמת מוצא חן בעיניי"
היא אמרה וחייכה אלי.
"תודה באמת שהועלת בטובך לספר לחברתך הטובה ביותר שיצאת לדייט!" אמרתי ונתתי לה מכה קטנה ביד.
היא צחקקה וזרקה עלי את הכרית.
"זהו, עכשיו התחלת מלחמת כריות!" אמרתי וזרקתי עליה כרית.
"אוו.. את כל כך מתה" היא אמרה וצחקקה, זורקת עליי דובי.
"דובי? זה הכי טוב שלך?" צחקקתי וזרקתי עליה כרית של כמעט מלאכים.
וככה המשכנו לזרוק אחת על השניה דברים, מצחקקות.
———————————————————————————————————–
בערב, שחזרתי הביתה, הוצאתי את הטלפון מהכיס ושלחתי לאוראל הודעה.
'אז.. מה אנחנו עכשיו?'
אוראל: 'מה את רוצה שנהיה?'
אני: 'נוווו אוראל!'
אוראל: ' חברים?'
אני: 'כן'
אוראל: 'לילה טוב (: '
אני: 'לילה טוב (:'

שמתי את הטלפון ליד השידה, וסגרתי את האור.
לאחר דקות אחדות, נרדמתי שחיוך מרוח על פני…. (: