הפכים-פרק 6

"אז את מתחילה להתאהב בו?" שאלה אותי עומר.
"אני לא יודעת!כלום אני לא יודעת!" אמרתי בייאוש.
"טוב, אז תתחילי לדעת" אמרה עומר. "כן, עומר את ממש עוזרת לי" אמרתי בציניות.
"טוב, תקשיבי אבא שלי קורא לי, נדבר יותר מאוחר, ביי
טלטול." אמרה וניתקה את השיחה.
הסתכלתי על השעות. "חמש" מלמלתי לעצמי. "הוא יגיע בכלל?".
קמתי מהמיטה וירדתי לסלון, וראיתי אותו. עומד שם, יפה מתמיד.
"היי" אמרתי וחיבקתי אותו. "מישהי פה במצב רוח טוב, ככה מחבקת אותי" אמר ואימץ אותי לחיקו.
לידו נראתי כמו ילדה בת 12. "עדיין לא אמרת לי בן כמה אתה" אמרתי .
הוא נאנח. "עשרים ושלוש" אמר. על פני עלתה הבעה מופתעת.
"באמת? אתה נראה פחות." אמרתי בצחקוק. "תודה על המחמאה" אמר וצחקק.
"בוא נעלה לחדר" אמרתי בשקט ועלינו ביחד במדרגות.
התיישבנו שתינו על המיטה ושתקנו. לאחר כמה דקות אמרתי, "ראיתי אותך היום בפארק".
"כן?" שאל."כן" אישרתי. "ראית אותי עם נחל?" שאל. "כן, רגע… איך אמרת שקוראים לה, נחל?" צחקתי.
"כן, קוראים לה נחל" אמר. חיוך מבודח עלה על פניו. "לפחות היא זורמת?" אמרתי וקרצתי לו.
"חחחחחחח נחל, זורמת" צחקתי. "חחח ואיי אני מתה" צחקתי. כבר הגעתי למצב שמרוב שצחקתי נפלתי על הרצפה.
"אוף סתמי, זה לא כזה מצחיק" אמר, החיוך עדין על הפניו. "אה כן, אז למה אתה מחייך?" שאלתי אותו.
"אני לא" אמר והסתיר את החיוך. "טוב, אז לך לנחל הזורם שלך" אמרתי. ושוב התפקתי מצחוק.
"חחחחחחחחח נחל"…
לאחר שנרגעתי קצת הוא אמר: "יופי, זהו, עבר?" חייכתי. "כן, כן. עבר."
אמרתי. "אבל תודה שזה שם מצחיק" אמרתי. "טוב, זה שם מצחיק." אמר וחייך.
"טוב, אני צריך ללכת לנחל" הוא אמר. "מה, אתה הולך לדוג?" שאלתי, לא מבינה.
"לנערה!" אמר. "חחחח אה" צחקקתי.
"תהנה" אמרתי. אבל בתוך לבי לא רציתי שילך. רציתי שישאר איתי, ושיעזוב את הנחל לזרום לבד.
הוא יצא מהחדר. נשכבתי על המיטה. "הלוואי והיית יודע" אמרתי בשקט.
הסתכלתי בשעון, והופתעתי לגלות שהשעה כבר עשר וחצי בלילה.
נכנסתי להתקלח, ושיצאתי לבשתי פיג'מה וקפצתי למיטה.
שמתי לי שירים שקטים והלכתי לישון.