הפכים- פרק 23- אחרון :(-

הגיע הלילה. אני ואסי ישבנו על הספה, מחובקים, וראינו טלוויזיה ביחד. זה מה שאני רוצה, לא יותר מזה. "ענבר" הוא אמר. חייכתי. אני עדיין לא רגילה לשמוע אותו קורא לי ככה. "מה?" שאלתי. "יאיר לא כאן" הוא אמר. "נכון" אמרתי והסתכלתי עליו. "אתה כזה חרמן" מלמלתי בחיוך ונתתי לו מכה קטנה. "במיוחד כשאת מרביצה לי" הוא אמר בחיוך. חייכתי. כמה זמן דמיינתי את איך שזה ירגיש. יש לנו הזדמנות. עכשיו. הלילה. אולי כדאי לא לבזבז אותה.
עלינו לחדר שלו. יותר נכון הוא עלה, והרים אותי. הוא השכיב אותי על המיטה ונישק אותי. כל נשיקה שלו עושה לי כל כך הרבה פרפרים בבטן. הוא נישק את צווארי, הפעם לא בעדינות, אבל הרבה יותר נעים. הוא הוריד את חולצתו, ונזכרתי שעם כמה שהוא יפה, הגוף שלו אפילו עוד יותר יפה. אני כל כך אוהבת אותו. והוא באמת אוהב אותי.
התעוררתי בבוקר אחרי הלילה הכי מדהים בחיים שלי, שרק הוכיח לי יותר כמה אני אוהבת את הבן אדם הזה. הבן אדם שכל כך פחדתי ממנו, שהוא לגמרי ההפך ממני. העבריין החתיך והמעצבן הזה. ראיתי שהוא לא לידי. לבשתי על גופי אחת מחולצותיו, וירדתי למטה לחפש אותו. "אסי?" צעקתי ברחבי הבית שלו. הוא לא בסלון. "אסי?" שאלתי שוב, והתקדמתי למטבח. "…לקח לי למצוא אותך? יותר מדי" שמעתי חלק ממשפט של איזה בן אדם. נכנסתי לחדר, וראיתי בחור מכוון על אסי אקדח. שניהם הסתכלו עליי. "הופה, איזה בחורה יש לך" הבחור אמר בחיוך מלחיץ. "מה הולך כאן אסי?" שאלתי. "מה הולך כאן אסי?" הבחור חזר אחריי. "אגב, אני פנחס" הוא אמר בחיוך והושיט לי יד. "אל תיגע בה" אסי אמר בשקט. פנחס הזה צחק. "מה קרה אסי? איפה העבריין שרצח את אח שלי? אני רואה מולי ילד מאוהב" הוא אמר. "אני לא רצחתי את אח שלך" אסי אמר. הסתכלתי עליו. רצח? "אז איפה הוא? אז למה יש קבר שרשום עליו השם שלו? אה? אסי, תענה לי!" הוא התחיל לצרוח, ושיחק עם האקדח. "אסי לא רצח אף אחד" אמרתי. פנחס צחק. "את לא מכירה את הבחור הזה אה?" הוא שאל והסתכל על אסי. "הבחור הזה עשה כל כך הרבה דברים, שרצח זה כלום לידם" הוא אמר. הסתכלתי על אסי. "בחיים שלי לא רצחתי, ענבר" אסי אמר. "טוב, למה אנחנו מדברים כל כך הרבה, באתי לפה כדי לסיים איתך את העיניינים" הוא אמר והטעין את האקדח. ראיתי שהפלאפון של אסי מונח על השולחן. שלחתי במהירות הודעה ליוחאי ורשמתי 'עזרה'. "אסי אמר שהוא לא רצח את אח שלך!" אמרתי. "הבחור הזה פה.. צריך לשלם. על דברים שהוא עשה. ואני פה כדי לגרום לזה לקרות" הוא אמר. היה לו מבט מטורף בעיניים. כל כך פחדתי. "את מוזמנת להצטרף אליו" הוא אמר. "בן זונה" אסי מלמל. "אפפ, לך אסור לדבר כרגע. זה התור שלי" פנחס אמר וכיוון את האקדח אליי. התחלתי להילחץ יותר מדי. "פנחס, תעזוב אותה" אסי המשיך להגיד. "למה? עם חבר כמוך, עדיף למות" הוא אמר בחיוך והתחיל לצחוק. "אתה לא נורמלי" מלמלתי. "את לא במצב של להחליט מי נורמלי ומי לא" הוא אמר. פתאום שמענו סירנות. הבעת פניו של פנחס השתנתה. "מה זה?" הוא שאל. "משטרה" אסי אמר בחיוך. "לא לא לא.." פנחס התחיל למלמל ושיחק עם האקדח. "אתה צריך לשלם. אתה חייב לשלם!" פנחס אמר. לרגע אחד שמחתי שהגיעו הסירנות. ואז ראיתי את המבט של פנחס, המבט הזה.. ידעתי שהוא יעשה את זה, לא משנה אם הוא ייעצר או לא. במהירות נעמדתי מלפני אסי, ואז נשמעה ירייה. כל מה שראיתי היה את פנחס מבוהל, ורץ משם. הסתכלתי למטה, וראיתי שהבטן שלי נוטפת דם. "ענבר! ענבר!" אסי צרח. נפלתי על הרצפה. "ענבר, הכל בסדר.." הוא מלמל וליטף את פניי. לא הצלחתי לנשום. "האמבולנס הגיע, הכל בסדר" הוא חזר על זה שוב ושוב. הסחרחורת שהייתה במוחי התגברה. "אני מצטער" הוא אמר, וראיתי שעיניו דומעות. "אסי.." מלמלתי. לא היו לי כוחות. "אל תדאגי, הכל יהיה בסדר" הוא לחש לי ונישק אותי. "נתקעו לך העיניים" אמרתי בשקט והשתדלתי לחייך. הוא בכה. "אני אוהבת אותך" לחשתי. "אני אוהב אותך" הוא אמר. לא היה לי כוח להשאיר את העיניים פקוחות. "ענבר, אל תעצמי עיניים!" שמעתי אותו צורח. "ענבר!" הוא צרח, אבל אני כבר לא הייתי שם. הייתי כבר בעולם הבא. אולי לא חייתי המון שנים. אולי בגיל שמונה עשרה נרצחתי. אבל אהבה כמו שהייתה לי.. שיש לי, בעצם, לאף אחד אין. אני אוהבת אותו, אני אהבתי אותו, ואני תמיד אוהב.