הפכים- פרק 20-

"נו, בואי נדבר דוגרי. במי בחרת?" דנה שאלה אותי בזמן שעשינו שיעורים בבית שלה. "את לא רצינית" מלמלתי. "זה השיחה של כל האזור! ואני החברה הכי טובה שלך! שתפי" היא אמרה. "אני חושבת שעמיחי" אמרתי. "מה זאת אומרת חושבת?" היא שאלה. "את לא הולכת 'לשתף' את כל האזור במחשבות שלי, כן?" שאלתי. היא הנהנה. "עמיחי הרבה יותר טוב בשבילי מאסי.." "ממש לא!" דנה אמרה. "לדעתי, כן" אמרתי. "אסי מאוד הפכפך.." "וחתיך" היא הוסיפה. "גם עמיחי" אמרתי. "וסבבה, אז הוא אומר לי את הדברים האלה שלו עם המבט הזה.." "אני מתה על המבט הזה" היא מלמלה. "אבל הוא בחיים לא יאהב אותי" עצרתי את השיחה הזאת.
בערב, הלכתי בחזרה הביתה, וראיתי משהו מוכר מרחוק. "מה הוא עושה" מלמלתי והסתכלתי על אסי רץ, ואז שמעתי ירייה. הלב שלי ירד לרצפה. "אסי!" צרחתי. הוא רץ לידי. "מה אתה עושה?" שאלתי ועצרתי אותו. "בורח" הוא אמר. נשמעה עוד ירייה. "רוצי איתי" הוא אמר ומשך אותי. "לא!" אמרתי. "אני לא משאיר אותך איתו!" הוא צרח. הסתכלתי עליו ורצתי כמה שיותר מהר
הגענו לבית שלו. התנשפתי כאילו רצתי עכשיו 40 קילומטר. הוא נשכב על הספה, ואז ראה אותי, ופינה לי מקום. "ממי רצת?" שאלתי. "מישהו שלא אוהב אותי כל כך" הוא אמר. "אבל הוא לא יודע שזה הבית שלי, אז אין מה לדאוג" הוא אמר. "הוא ניסה לירות בך?" שאלתי. "טוב, מה אני שואלת בכלל" מלמלתי וקמתי. "לאן את הולכת?" הוא שאל. "לבית שלי" אמרתי. "את לא יוצאת. הוא יודע מי את." הוא אמר. "למה שהוא ידע מי אני?" שאלתי. "אנשים מדברים" הוא אמר. נאנחתי. עוד לילה בבית משפחת אלמקייס? הקודם לא נגמר טוב. "אז.. מה עושים?" שאלתי. "מחכים" הוא אמר. נאנחתי ונשענתי אחורה.
אחרי כמה שעות של שיעמום, לא ידעתי מה לעשות כדי לדבר איתו. מה להגיד? על מה יש לדבר חוץ מעל מה שקרה? ואני ממש, אבל ממש לא רוצה לדבר על זה עכשיו.הסתכלתי עליו. למה הוא חייב להיות כל כך מסוכן. למה הוא לא יכול להיות האסי הזה שלא נתן לי לסכן את עצמי, שדואג לי, ש.. טוב, על מה אני מדברת. הוא לא אוהב אותי. "נתקעו לך העיניים" הוא אמר. הסטתי את מבטי בחזרה לטלוויזיה. היה הטיטאניק. "סרט טוב" הוא אמר. הסתכלתי עליו בחיוך. "אתה אוהב את 'הטיטאניק'?" שאלתי בתדהמה. "אל תתלהבי, איזה בחורה ראתה אי.." הוא התחיל לדבר. "ראיתי את הסרט, הוא בסדר" הוא תיקן את עצמו. "כן, הוא אחלה" אמרתי. "אפשר ללמוד מהסרט הזה דברים" הוא אמר והסתכל עליי. "כמו מה? אסור להסתכל על אנשים מתנשקים כי יש מצב שקרחון בדיוק יעבור ויטביע את הספינה שאתם נמצאים עליה?" שאלתי בחצי חיוך. "הבחורה ההיא, היה לה חבר עשיר" הוא אמר בעדינות. "והיא בכל זאת בחרה בדה וינצ'י" הוא אמר. "דה קפריו" תיקנתי אותו בחיוך. "נו, ההוא שיצא עם רפאלי" הוא אמר. הנהנתי בחיוך. "כי הוא יותר חתיך" אמרתי. "ואני לא יותר חתיך מעמיחי?" הוא שאל. החיוך נמחק לי מהפנים. איזה מפגרת אני, הייתי צריכה להבין שהוא מדבר עלינו. "אפשר לא לדבר על זה?" שאלתי בעדינות. "את יודעת שאי אפשר" הוא אמר. "אני אתן לך דוגמא" הוא אמר. "ל..?" שאלתי. "כשאת מנשקת אותו, מה את מרגישה?" הוא שאל. "אסי, ממתי אתה כזה קיטשי?" שאלתי בחיוך. "תעני" הוא אמר. כלום זאת התשובה הברורה שלי. "אני מרגישה טוב. טוב עם עצמי, טוב איתו.." חירטטתי לו איזה משהו. "את מרגישה טוב?" הוא שאל. "כן" עניתי. "באמת?" הוא שאל. "כן" עניתי שוב, והוא התקרב אליי. "מה את מרגישה כשהוא עושה לך ככה?" הוא לחש לי כשהיינו צמודים, וליטף את פניי. "מ.. מה?" שאלתי. לא הייתי מרוכזת בשיט. הוא חייך ושיחק עם השיער שלי. "אסי.." "ששש.." הוא לחש ונישק אותי. בלחי. ובכל זאת זה הרגיש הרבה יותר טוב מעמיחי. "אל תעשה לי את זה.." "לא עושה לך כלום" הוא לחש לעורפי. הגוף שלי הצטמרר. הוא הרים את ראשו אל מול פניי. "איך את מרגישה?" הוא שאל. נישקתי אותו. מהנשיקה העדינה שאני התחלתי, הוא מיד הפך אותה לנשיקה סוערת. הוא נשכב מעליי והוריד במהירות את חולצתו. הוא נישק את צווארי בעדינות מפתיעה. לא ציפיתי לזה ממנו. לאט לאט הוא הוריד את חולצתי. "אסי!" שמעתי את הקול של יאיר, אח של אסי. פאק. אסי התנתק ממני. לבשתי בחזרה את החולצה. "לא ידעתי שזה טיימינג לא טוב" יוחאי, הדוד של אסי, נכנס. הסתכלתי על אסי. "אתה יכול להיות איתו עוד לילה אחד?" אסי שאל. "לא לא, אני צריכה ללכת. נראה לי שעכשיו זה כבר בסדר לצאת" אמרתי וקמתי. "תמיד תענוג לפגוש אותך" דוד שלו אמר בחצי חיוך. הנהנתי והלכתי במהירות החוצה. האסי הזה משגע אותי.