הפכים- פרק 19-

יום למחרת הגיע. הרגשתי הרבה יותר פתוחה עם אסי אחרי שדיברנו עוד קצת אתמול, אבל ידעתי שאסור לי להראות שום סימן לחיבה מעל 'החבר של החבר שלי', כי אז זה לא ייגמר טוב. "ענבר!" דנה צרחה לי כשהייתי בלוקר שלי. "מה?" שאלתי ברוגע. "עמיחי ואסי.. הם הורגים אחד את השני" היא אמרה. הספר נפל לי מהיד. זה לא קורה. דחסתי הכל ללוקר והלכתי אחריה. "את יודעת מה קרה?" שאלתי בלחץ. "את" היא אמרה. לא לא, זה לא קורה.
כולם התאספו מסביב לפינה. נדחפתי בין כל התלמידים, ואז ראיתי אותם, מכים אחד את השני כמו שני חיות. "מה קרה?!" שאלתי וניסיתי לעזור לחברים שלהם להפריד ביניהם. "מה קרה?" עמיחי שאל בעצבנות והלך אליי. הפה והאף שלו נטפו דם. "בת זונה, זה מה שאת.." הוא התחיל לדבר ואסי תפס אותו ונתן לו מכות על הקיר. אני לא מבינה, איך זה קרה? איך הוא יודע? "אסי תעזוב אותו!" צרחתי. "היי, היי!" המנהל הגיע וצעק בחוזקה. "אלמקייס, תתרחק!" הוא אמר בעצבנות לאסי. "כוסראבקק" שמעתי את אסי ממלמל ועובר דרך התלמידים. "לאן אתה חושב שאתה הולך?" המנהל צעק לכיוון אסי. "הולך" הוא צעק בחזרה. "זגורי, ענבר, אליי לחדר" הוא אמר. נאנחתי והלכתי אחריו.
"מי מכם יכול לספר לי מה קרה?" הוא שאל. "ענבר תספר, היא זאת שמכירה את כל הסיפור.." "עמיחי.." "ילדים, אני לא צריך את הדרמות שלכם. עמיחי, תספר לי מה קורה" הוא אמר. עמיחי הסתכל עליי. "גיליתי שהחמודה פה, זיינה את החבר שלי בזמן שהיא הייתה איתי.." "לא משתמשים במילים כאלה" המנהל אמר. "אני לא.. שכבתי איתו. עמיחי, אני מצטערת" אמרתי. הוא הסתכל עליי. "ידעתי תמיד שיש ביניכם משהו" הוא אמר בשקט. "טוב, אני אשאיר אתכם לדבר כאן" המנהל אמר ויצא מהחדר. "משהו במבטים שלכם.. הייתי צריך לדעת. איזה מפגר אני.." הוא אמר בחיוך. "מה הוא אמר לך?" שאלתי בעדינות. "מספיק" הוא אמר והסתכל עליי. "דוגרי, הוא לא אמר לי כלום. אבל ראבק. ענבר, את חושבת שאני מטומטם? ראיתי איך הוא הסתכל עלייך כשהוא נכנס לחדר שלי. לא ראיתי אותו מסתכל ככה על אף אחת" הוא אמר. "אני מצטערת" אמרתי שוב. הוא הסתכל עליי. "מה שהכי גרוע, זה שאני לא יכול לכעוס עלייך. אני אוהב אותך" הוא אמר. המנהל נכנס, ואיתו אסי. "שב אלמקייס" הוא אמר לו בנוקשות. אסי נאנח והתיישב מולנו. "שבו כאן, תלבנו את העניינים, אני אחזור אחר כך לראות מה קורה" המנהל אמר והלך. דממה.
"טוב, אני לא נשאר כאן" עמיחי אמר וקם. הסתכלתי עליו. הוא נעצר והסתובב אליי. "אני התכוונתי למה שאמרתי. אני עדיין אוהב אותך." הוא אמר. "תחשבי על זה קצת" הוא אמר ונתן לי נשיקה בראש, והלך. עוד פעם אותה דממה. "את יודעת מה מציק לי?" אסי אמר פתאום. הסתכלתי עליו. "מה מציק לך אסי?" שאלתי בעצבנות. "שלא משנה מה יקרה, את תמיד תתייחסי אליו יותר טוב. את תמיד תחשבי שהוא יותר טוב ממני.." "אתה אמרת לי לחשוב ככה" קטעתי אותו. "אני זיינתי לך תשכל! ואת הקשבת לי, שזה עוד יותר גרוע!" הוא אמר. "הוא אוהב אותי, אסי. אתה אוהב אותי?" שאלתי. קלטתי שהוא אף פעם לא אמר לי מילה מהשורש הזה. הוא הסתכל עליי. "זה בסדר, כי אני לא אוהבת אותך" אמרתי בעצבנות. כל כך התאכזבתי ממנו. הוא הסתכל עליי בעצבנות, קם והלך.