הפכים- פרק 18-

"לכי, אני אגיד להם שהתחרטת" הוא אמר. הסתכלתי עליו וחיבקתי אותו. "אני לא הולכת עד שאתה לא הולך" לחשתי לו. הוא נאנח. "אבא שלי היה פה, ועכשיו זה התור שלי. אם אני אפרוש מזה, הם יבואו לאח שלי ויהרסו לו את החיים" הוא אמר לי. "די עם החיבוקים האלה כפרה, זה יותר מדי בשבילי" הוא אמר בחיוך והתנתק ממני. "אני לא הבנתי משהו" אמרתי. "מה?" הוא שאל. "למה אתה עם שירן?" שאלתי. "כאילו, אני יודעת שהיא יפה. מאוד יפה. אבל.. זה לא נראה ש.." "לא, אני לא אוהב אותה, אם זה מה שאת שואלת" הוא אמר בחצי חיוך. "אז את מי אתה אוהב?" שאלתי במהירות. הוא הסתכל עליי. "עזוב" אמרתי בחצי חיוך. הוא הנהן. "אני אפרוש מזה" הוא קבע. הסתכלתי עליו בתדהמה. "באמת?" שאלתי. הוא הנהן. "אתה רציני או שאתה אומר את זה בשביל שאני אלך?" שאלתי. "אני רציני. מילה שלי" הוא אמר. חייכתי חיוך רחב וקפצתי עליו בחיבוק. "אבל זה ייקח זמן" הוא אמר. התנתקתי ממנו. "זמן?" שאלתי. "זמן" הוא אמר. הפלאפון שלי צלצל. זה היה עמיחי. "לכי, אני אראה אותך כבר" הוא אמר בחצי חיוך. הנהנתי והסתכלתי עליו. "נתקעו לך העיניים" הוא העיר אותי ממחשבות. חייכתי. "לכי כבר" הוא אמר בחיוך. "טוב טוב, אני הולכת" אמרתי בחצי חיוך והלכתי משם.
עברו כמה ימים. הייתי אצל עמיחי. "כמה שאני אוהב אותך יפה שלי" הוא אמר והתלבש. "גם אני אותך" אמרתי. פאק, זה הרגיש כל כך מזויף. כל פעם שאנחנו שוכבים, אני חושבת בסוף על אסי, ועל כמה שזה יהיה מדהים לשכב איתו. אוי, די, להפסיק לחשוב על זה. אי אפשר. "זגורי, תודה על המכונית, אבל תיקנו את שלי.." אסי נכנס לחדר של עמיחי בסערה. כיסיתי את כל כולי בשמיכה. המפתחות נפלו מידו של אסי. "איזה טיימינג אלמקייס" עמיחי אמר בטון עצבני. אסי הסתכל עליי. הייתי בשוק מהסיטואציה. "אה, מה אתה מסתכל?" עמיחי שאל את אסי. אסי חייך והסתכל עליו. "לא מסתכל, אני.. מסתפק במה שיש לי" הוא אמר בחיוך רחב. הייתי בשוק מהמשפט שיצא לו מהפה. "טוב, תודה ועוף" עמיחי אמר. אסי הנהן ויצא מהחדר. "אני מצטער חיים שלי.." "זה בסדר" אמרתי והתלבשתי. "אני חייבת לעוף" אמרתי בחיוך ונתתי לו נשיקה קצרה. "ביי" הוא אמר בחיוך, ויצאתי.
נכנסתי למכונית שלי, ונעצרתי. אני חייבת לסדר לי את החיים. אני לא יכולה לחשוב כל הזמן על החבר הכי טוב של חבר שלי. נסעתי לבית של אסי. דפקתי בדלת בעדינות, והוא פתח לי אותה. "את מהירה" הוא אמר, בלי שום חיוך. "כן.." "אני מצטער שנכנסתי בהפתעה" הוא אמר. שתקתי. "כנסי" הוא אמר והתקדם אל הספה. "אח שלך בבית?" שאלתי. "אצל יוחאי" הוא אמר והתיישב, ואני לידו. הוא הסתכל על הגוף שלי. "אסי" הערתי אותו. הוא חזר להסתכל לעיניי. "מה?" הוא שאל. "אני צריכה עזרה" אמרתי. "ואני הבן אדם הכי עוזר שמצאת?" הוא שאל בחצי חיוך. "א.. אני מבולבלת" אמרתי. "את לא צריכה להיות מבולבלת.." "אני יודעת. זה הכי גרוע" קטעתי אותו. הוא התרחק ממני קצת. הסתכלתי עליו בתדהמה. הוא נעמד. "מה הקטע?" שאלתי. "אני צריך שתלכי" הוא אמר. "אבל אני צריכה אותך" אמרתי בחוסר אונים. "אני לא יכול לשבת לידך" הוא אמר. "מה זאת אומרת?" שאלתי. "כשראיתי אותך, הדבר הראשון שעלה לי לראש זה לעלות עלייך ולנשק אותך" הוא אמר. הסמקתי. לא רציתי להגיד לו שזה קורה לי כל כך הרבה פעמים. "אני לא יכול לשבת לידך ולא.. לפעול. בשפה יפה." הוא אמר. נעמדתי. "אני אלך" אמרתי והתקדמתי אל הדלת. "ביי חדשה" הוא אמר. הסתכלתי עליו והנהנתי, ויצאתי משם. באתי כדי לסדר לעצמי את החיים, וחזרתי יותר מבולבלת ממקודם.