הפכים- פרק כפול- 16 ו-17-

בערב, לבשתי שורטס שחור וחולצה לבנה נופלת. עמיחי תמיד אמר לי שהוא אוהב את החולצה הזאת. נסעתי לדויד, וראיתי שכולם כבר שם. גם אסי. וגם שירן. "הנה את" עמיחי אמר בחיוך וקם לקראתי. "היי" אמרתי בחיוך ונישקתי אותו. "מה אתם מתחרמנים לנו מול הפרצוף, בואו לפה" איתי אמר. עמיחי התקדם לאיזה כיסא, והושיב אותי עליו. אסי הסתכל עליי. לא ידעתי אם לספר לו על דוד שלו, או לתת לו כאפה על החברה שלו. בעצם, מי אני שאתעצבן עליו?
הגיעו הרבה ילדים, ועמיחי היה צריך ללכת להגיד 'שלום'. אחרי כמה שיחות משעממות עם החברים שלו, הייתי צריכה קצת שקט. עליתי לאחד החדרים, וראיתי את הדבר שהכי לא רציתי לראות. יצאתי מהחדר שבו אסי זיין את הבלונדינית המגעילה הזאת, שירן, וירדתי בחזרה למטה. "מה קרה?" דנה שאלה אותי. גם היא הגיעה. "אני לא בנויה לזה. פשוט לא." אמרתי. היא לקחה אותי הצידה. "את מוכנה להסביר לי מה קורה? זה קשור לאסי?" היא שאלה. הנהנתי וסיפרתי לה הכל.
"אלוהים שיעזור לי" היא מלמלה. "וכל זה לא סיפרת לי? חתיכת זונה" היא אמרה בחיוך מתלהב. "אז הקאמבק סופי אה?" היא מלמלה. הסתכלתי עליה. "סליחה, לא רציתי להתגרות בך" היא אמרה. "את האמת שכן, מגיע לך. אסי ועמיחי? תשאירי קצת לי!" היא אמרה. חייכתי. "זה ממש לא משהו כמו שזה נשמע" אמרתי. "זה כן. את פשוט לא יודעת לנהל את זה בצורה טובה" היא אמרה. "חדשה, אני צריך לדבר איתך" אסי נעמד מולנו. דנה הסתכלה עליו בחיוך. "חדר שלישי משמאל. אין שם אף אחד" היא אמרה בחיוך. הנהנתי וקמתי. אחרי כמה דקות הוא הגיע, כדי שזה לא ייראה חשוד. הוא נעל את הדלת. "אני מבינה שדויד נתן לך מפתחות לכל החדרים, סתם למקרה שתרצה לזיין אותה בכולם" אמרתי בהתגרות. "למה את לוקחת קשה.." "למה אני לוקחת קשה?!" שאלתי בתדהמה, ואז הבנתי, אין לי תשובה לזה. "צודק" אמרתי בשקט. הוא לקח כיסא והתיישב מולי, ידיו על ברכי. "אל תיגע בי" מלמלתי והזזתי את ידיו. "אני לא יכול, את לא מבינה?" הוא שאל. "אתה יכול. ראיתי טוב טוב שאתה יכול" אמרתי, לא רציתי להתחיל לבכות, אבל דמעה אחת יצאה. "לא, אל תבכי לי" הוא מלמל והניח את אצבעו על הדמעה. "אני לא בוכה לך" אמרתי וזזתי ממנו. הפלאפון שלו צלצל. "אני חייב ללכת" הוא אמר. "חכה שנייה" אמרתי בשקט. הוא הסתכל עליי ושתק. "אני רוצה שתשכח את כל מה שהיה. שתתייחס אליי כמו לכולן." אמרתי. "מה זאת אומרת?" הוא שאל. "תתייחס אליי כמו שאתה מתייחס לדנה" אמרתי. "מי זאת דנה?" הוא שאל. הנהנתי. "בדיוק" מלמלתי, לקחתי ממנו את המפתח ויצאתי מהחדר.
עבר שבוע. אסי התעלם ממני, כמו שביקשתי. ורק אז הבנתי כמה זה חסר לי. החלטתי לעשות את מה שדוד שלו אמר. התקשרתי אליו עם המספר שהוא נתן לי. "ידעתי שתשני את דעתך" הוא אמר בקול מרוצה. "למה?" שאלתי. "כי כשדיברתי איתך היה לך את אותו ברק בעיניים כמו שהיה לאסי" הוא אמר. שתקתי. "טוב, אני אדריך אותך קצת, אספר לך מי חשוב שם, ומי פחות" הוא אמר. "אבל את האמת, לא נראה לי שתיכנסי לעסק" הוא אמר. "בשביל זה התקשרתי, לא?" שאלתי בעצבנות. "אני חושב שאסי לא ייתן לך, אבל נראה" הוא אמר. "למה שהוא לא ייתן לי?" שאלתי. "נחיה ונראה" הוא מלמל.
הגעתי למבנה של הבוסים של אסי. אני לא יודעת איך הוא יגיב כשהוא יראה אותי שם, אבל זה בטח לא יהיה בצורה טובה. נכנסתי לשם ונשמתי עמוק. התקדמתי במבנה החשוך והחצי בנוי, וראיתי את אסי באיזה חדר, עם עוד שלושה בחורים. "שלום בלה" אחד הבחורים אמר לי בחיוך עם מבטא איטלקי. "היי" אמרתי בשקט והסתכלתי על אסי, שהיה נראה כאילו קפא במקום. "אה כן, חבר טוב אמר לי שהיא תגיע, היא בסדר" אחד מהם אמר. כנראה שליוחאי, דוד של אסי, יש הרבה קשרים. "אנחנו לא מכירים אותה בכלל" אסי קפץ. "אני אשמח להכיר" אחד אחר אמר בחיוך. חייכתי חיוך מתאמץ והתיישבתי לידו. הוא ליטף לי את הרגל, יוחאי אמר לי לא להילחץ, שככה הם תמיד מתנהגים. אסי הסתכל עליי במבט עצבני. "אני אעשה לה תדרוך" אסי אמר וקם. "זה בסדר, הפעם אני אעש.." "לא. אני עושה לה תדרוך" אסי אמר, תפס בידי וגרר אותי לחצר האחורית של המבנה. "מה את חושבת שאת עושה?" הוא שאל בעצבנות. "מה אכפת לך?" שאלתי. "את יודעת טוב מאוד שאכפת לי" הוא אמר בעצבנות. "לא אכפת לי שאכפת לך" אמרתי. "תפסיקי לשחק משחקים" הוא התעצבן ודיבר בטון הזה שאני לא סובלת. "אני לא משחקת ש.." "את חושבת שבכזאת קלות את תיכנסי לכאן?" הוא קטע אותי. "ככה זה היה נראה, לא? או שהיד שלו 'בטעות' נפלה על הרגל שלי?" שאלתי. "יוחאי דיבר איתך?" הוא שאל. הנהנתי. "בן זונה" הוא מלמל ושחרר את אחיזתו בידי. "הוא דואג לך.." "ואני דואג לך!" הוא הרים את הקול. "המקום הזה לא בשבילך חדשה" הוא אמר. "גם לא בשבילך" אמרתי. "את לא מכירה אותי" הוא אמר. "תופתע, אני כן מכירה אותך" אמרתי והסתכלתי אל תוך עיניו. "יותר מכל אחד אחר, כנראה" אמרתי. "החברים שלך וכל הפאקינג עיר הזאת חושבים שאתה לא רואה בעיניים, שאתה עקשן ושאתה מתנהג כמו חזיר. וזה נכון, לפעמים" התחלתי להרים את הקול. "אבל כנראה שיש צד שהם לא רואים. שאני, וכנראה החברה הזונה הזאת שלך, כן רואות" "אל תחרטטי לי דברים קיטשיים עכשיו" "אני לא 'מחרטטת' לך שום דבר. אתה יודע מה אני רואה? בחור שאבא שלו נרצח ואמא שלו ישר ברחה, והשאירה אותו ואת אח שלו הקטן, שרק נולד, להסתדר מול כל העולם, לבד. אני רואה בחור שיעשה הכל, אבל הכל, בשביל שאח שלו יקבל את מה שמגיע לכל ילד. אני רואה.." "אם תמשיכי לדבר אני לא יודע מה אני אעשה לך" הוא מלמל והסתכל עליי. הסתכלתי עליו באכזבה. "כל מה שאמרתי עכשיו לא משנה לך?" שאלתי. "את לא מבינה כמה שזה משנה לי" הוא אמר. "אני לא רוצה שתהיי פה" הוא אמר. "אני לא רוצה לראות אותך מתה בגללי" הוא אמר. "אני לא אמ.." "את כן" הוא אמר. "ואני לא רוצה את זה" הוא אמר. "אני לא אוכל להתמודד עם זה" הוא אמר. "למה?" שאלתי, הייתי חייבת לשמוע. "למה?" הוא חזר על מה שאמרתי. "כי שירן, מירן, איראן וכל העולם לא מזיזים לי את הביצה" הוא אמר. "את כן" הוא אמר בקצרה. "לא תכננתי את זה, אבל את כן" הוא אמר. "ואת הופכת אותי לסמרטוט" הוא אמר בשקט. "ואני לא יכול לסבול את זה ולפעמים בא לי לתקוע לך וואחד לאטמה.." הוא אמר. השפלתי מבט. "אבל אז את מסתכלת עליי, ואני לא מסוגל" הוא אמר. "לא מסוגל לגעת בך ולהזיק לך" הוא אמר. התחלתי לבכות. אני לא הכנתי את עצמי לשיחה כזאת, ולדברים כאלה. "היי" הוא לחש לי והרים את פניי. "אני לא מגיע לך" הוא אמר. "את לא צריכה לעשות את זה בשבילי" הוא הוסיף. "מגיע לך מישהו נורמלי, ואם זה עמיחי, אז זין על הכל, אני מפרגן" הוא אמר. "כי מגיע לך את זה" הוא לחש לי. הלב שלי בכה מבפנים. לא ציפיתי לזה ממנו.