הפכים- פרקים 1 ו-2- חדש (:

להיכנס לבית ספר חדש בכיתה י״ב זה הדבר הכי נורא שיכול לקרות. כולם כבר חברים, וקשורים אחד לשני, ורק אני באה פגיעה. ״איזה יופי!״ אמא שלי אמרה בחיוך כשנכנסנו לבית החדש. ״מה יופי? הבית הקודם היה הרבה יותר יפה״ אמרתי. ״ענבר, תזכרי מה אמרנו, לא להסתכל על העבר״ אבא שלי אמר לי. ״אבל עד שהיו לי חברים טובים בבית ספר שלי, עכשיו אני אהיה עוד חנונית״ אמרתי ונאנחתי כשראיתי שאף אחד לא מקשיב לי. הלכתי לחדר שלי וסגרתי את הדלת. התעוררתי בבוקר ליום הראשון שלי בבית ספר החדש. ״את רוצה שאני אקח אות..״ ״לא״ אמרתי בעצבנות לאמא שלי, והלכתי למכונית שלי. נסעתי לבית הספר, לחניה. כשמצאתי חניה, איזה מכונית שחורה חלפה על פניי במהירות, והייתה צמודה לגמרי למכונית שלי. כל כך התעצבנתי שככה מתחיל היום שלי, אבל לא הייתה לי ברירה.
הלכתי ללוקר שלי. 357. ולקחתי את הספרים שהמנהלת הניחה לי בפנים. היה כל כך רעש מהצד, שהייתי חייבת להסתכל. פאק לאן הגעתי? כולם פה עבריינים. נאנחתי והלכתי לכיתה שלי. ״גברת בר״ קראתי למורה שהייתה עסוקה בפלאפון שלה. היא הרימה את מבטה אליי. ״אני ענבר״ אמרתי בחצי חיוך. ״אה, היי״ היא אמרה בחיוך ונעמדה. כל הילדים נכנסו. ״מהיום יש לנו ילדה חדשה, ענבר״ היא אמרה בחיוך והסתכלה עליי. ״מאיפה את?״ היא שאלה. ״מהרצליה״ אמרתי. ״צפונבונית״ איזה ילד אמר וכולם צחקו. ״בוקר טוב דפנה״ איזה ילד נכנס לכיתה והלך למושב האחורי. ״בפעם האלף אסי, דליה״ המורה אמרה בעצבנות. הוא התעלם והסתכל עליי. ״מי זאת?״ הוא שאל, כאילו זה שיעור פרטי. ״אם היית מגיע בזמן, היית שומע שהיא חדשה בבית הספר״ היא אמרה. ״אסי מגיע בזמן, זאת את שמקדימה״ אחד הילדים אמר. היא התעלמה. ״את יכולה לשבת שם״ היא אמרה והצביעה על השולחן שלפניו. הילד הזה זה מהאלה שההורים שלי בדרך כלל מעדיפים שאני אתרחק מהם, אז קצת נלחצתי. התיישבתי ליד איזה ילדה ושתקתי. ״ססאמק..״ שמעתי אותו אומר מאחוריי. ״דפנה, אני חייב לזוז, היה תענוג״ הוא אמר ויצא מהכיתה. זה ממש לא כמו הבית ספר שלי.
בסוף היום, התקדמתי לאוטו שלי, ופתאום איזה אופנוע עבר מולי במהירות מטורפת. נבהלתי מהמחשבה שאם הייתי מתקדמת עוד סנטימטר הייתי נדרסת. איזה מקום נאחס.
חזרתי הביתה. ההורים שלי ישבו במרפסת בכניסה. ״חמודה, איך היה היום..״ אמא שלי התחילה לדבר, אבל לא היה לי כוח לענות. נכנסתי לחדר ושתקתי. זאת הולכת להיות שנה איומה.

התעוררתי בבוקר, ונסעתי לבית ספר. במזל לא איבדתי את הדרך, ואיכשהו הגעתי בזמן. נכנסתי לכיתה, ודליה קראה לי אליה. ״בוקר טוב״ אמרתי כשנעמדתי מולה. ״בוקר טוב. ראיתי את הציונים שלך מהשנים הקודמות, והייתי שמחה אם היית מקדישה היום שעה לתלמיד מתקשה במתמטיקה״ היא אמרה בנעימות. ״אה.. אוקיי״ אמרתי. ״יופי״ היא אמרה בחיוך. ״עמיחי!״ היא צרחה לסוף הכיתה. איזה בחור נעמד לידי ובחן אותי. ״אה דפנה?״ הוא שאל והסתכל עליה. ״היום בארבע אתה וענבר תשבו בספרייה בבית הספר, והיא תעזור לך קצת במתמטיקה, אוקיי?״ היא שאלה אותו בחיוך. הוא הסתכל עליי. ״אני לא יכול הי..״ ״עמיחי, אתה לא תגיע, טלפון לאבא״ היא אמרה. ״בסדר!״ הוא אמר בעצבנות והלך למקום שלו. היא נאנחה, וסימנה לי ללכת למקום שלי.
״מה היה עם עמיחי?״ דנה, הילדה שיושבת לידי, שאלה אותי בהתלהבות. ״הוא צריך עזרה במתמטיקה״ אמרתי. היא חייכה. ״כדאי שתבואי מוכנה, למקרה ש..״ היא אמרה. ״מוכנה למה?״ שאלתי. ״הרצליה הרצליה.. אצלכם בטח קוראים לזה עשיית אהבה״ היא אמרה בחיוך. שתקתי.
השעה ארבע. התלבטתי אם ללכת לשם ולקוות לא לצאת מטומטמת שמחכה למישהו שלא מתכנן להגיע, או שעדיף להישאר בבית. הלכתי. לא היה לי נעים מדפנה. היה כזה שקט, אף אחד לא פה. ״אני אחכה לך עוד הרבה?״ שמעתי את הקול שלו. ״היי״ אמרתי בשקט. ״שבי״ הוא אמר והסתכל על הכיסא שלידו. התיישבתי. הריח של הבושם שלו היה כל כך חזק. ככה זה אצל כל הערסים.
״אם אתה שם אחד אז זה תמיד יהיה אפס״ אמרתי אחרי כמה זמן, כשהתקדמנו בחומר. ״את ממש חננה אה?״ הוא שאל בחצי חיוך ופזל אליי. חייכתי חיוך קטן. הפלאפון שלו צלצל. ״שנייה״ הוא מלמל והלך לצד. אחרי כמה זמן הוא נעמד לידי. ״אני חייב ללכת, היה אחלה״ הוא אמר והלך. נאנחתי וקמתי לכיוון היציאה.
הבית ספר הזה כל כך מפחיד בלילה. התקדמתי במסדרון היותר מדי שקט, ואז הרגשתי יד על פי. נמשכתי לצד והוצמדתי אל הקיר. ״בן זונה, חשבת שתצליח לברוח? אה?!״ שמעתי קול מוכר. האחיזה הייתה כל כך חזקה, שלא יכולתי לזוז. הריח היה מוכר. ״מה את עושה פה?״ אסי שאל אותי, כששנינו הבנו שקרתה טעות. ״למדתי״ אמרתי בשקט. ״סליחה, חשבתי שאת מישהו אחר״ הוא אמר ושחרר את האחיזה, והלך. ברחתי מהבית ספר, משהו כאן כל כך מוזר.