הפיתרון לאהוב

מוזיקה תמיד הייתה החיים שלי,היא הייתה המקום בו הרגשתי הכי בטוחה.שכאב לי, ברחתי לשם וזה עשה לי טוב כל כך והייתי צריכה להירגע רק הייתי שומעת תו אחד של המוזיקה האהובה שליי והרחות בתוכי נחלשו, אבל בדיוק באותה המידה הביישנות וחוסר הביטחון (מה שממנו נבע גם פחד הבמה שלי) היו המכשול שלי החולשה שלי והכישלון שבי הם היו הבור אליו הייתי נופלת כל פעם מחדש בעזרת התמימות הבלתי פוסקת שבי.תמיד רציתי להיפתר מתחושות האלו מהתכונות האלו אבל אף פעם לא הצלחתי כנראה שפשוט לא ידעתי איך? כל כך רציתי להוציא את עצמי החוצה לספר לכולם בדיוק מה אני מרגישה ולהראות בדיוק כמה אני שווה,אבל זה הצליח שני הדברים שהי אהבתי בעולם אלו שהכי יכלו לגרום לי גאווה נחסמו במחסום הזה של חוסר ביטחון ובישנות מחסום חזק כל כך ששום כוח בעולם לא יכול לפרוץ אותו..בעצם חוץ מכוח אחד…
באיזשהו שלב ויתרתי והחלטתי להתמודד ולהתרגל והבנתי שזו אני וזה מה יש,איך ויתרתי?בכל זאת אחרי שורה של מקרים נוראים לא יכולתי שלא לוותר,זה תחיל בבכי בכיתה ב ונגמר בכאב בלתי פוסק מכיתה ד ועד עכשיו.

פרק:1
היום הראשון לתיכון כיתה י .דיברתי עם אלינור ובר החברות הכי טובות שלי וקבענו ללכת ביחד קבענו מה ללבוש מה לומר ואיך ללכת מאוד התרגשנו מהיום הזה.בבוקר התלבשתי במכנסי ג'ינס קצרים וחולצה לבנה כיאה ליום הראשון ,סירקתי את שערי נעלתי נעלי בובה ויצאתי מה הבית מקפצת נפגשנו בגן באמצע השכונה והלכנו לבית הספר.כשהגענו לא ידענו מה לעשות ניסנו לפלס את דרכינו בין הגופות השריריים והגבוהים לבין הגופות המחוטבים והנאים ובין שאר התלמידים החדשים והותיקים.פתאום נתקעתי במישהו ונפלו לו הספרים מהיד.
יותר נכון במישהי במורה ,שאחר כך התברר שהיא המורה שלי ,כיאה לי ולרגלים השמאליות שלי פדיחות על היום הראשון..
נכנסו לכיתה השיעור התחיל ואני שוב התנצלתי בפני המורה או בעצם לעצמי,מה לעשות כזאת אני.
התיישבתי בטור השני ליד בר ואלינור התיישבה מאחורינו ליד אליה חברת ילדות שלי גדלנו ביחד.
המורה התחילה לדבר לספר על מה היה השנה ,היא הייתה כל כך נחמדה ששוב פעם ביקשתי סליחה במלמול לעצמי.נגמר השיעור ויצאנו להפסקה ישבנו על הדשא עם עוד כמה בנות מהשכבה די נחמדות, דיברנו ובהינו בבנים משחקים כדורגל ,לכל אחת מארבעתנו היה מישהו מסוים שלכד את תשומת ליבה.בר נדלקה על אחד גבוה עם שיער חום ועיני דבש כאלו שלומד בכיתה המקבילה,אלינור בהתה במישהו בגובה ממוצע+,עם שיער בלונדיני ועיניים ירקות חמוד כזה,שכשהוא נפנף קצת בלמטה של החולצה כדי להתאוורר הוא חשף בטן שלא הייתה מביישת אף דוגמן פה ובהוליווד(אלינור חייכה כאילו כאילו היא זכתה במליון דולר או מינימום גרמה לי לשיר) .ואליה,היא לא הפסיקה לדבר על האחד השרירי עם השיער החום ג'נ'גי והעיניים בחום ירוק ,שהיה נראה כמו הגינגי האולטימטיבי.אה ואני,אני לא הורדתי את העיניים מהבחור הגבוה והשרירי עם העיניים הכחולות כהות והשיער השחור ,ה-שחקן (הוא הבקיע המון גולים אני ספרתי יותר מ4) משהו בו גרם לי לתחושה שונה.נגמרה ההפסקה והלכנו לשיעור הבא זה היה שיעור מתמטיקה מה שאומר שהתפצלנו .אליה הלכה להקבצה ב3 היא לא סובלת מתמטיקה ,אלינור הלכה למוגבר היא גאון מתמטי ,ממש …
ואני ובר התפצלנו לא1 וא2.נכנסתי לשיעור וישבתי בשורה השנייה מול המורה,הוצאתי את הדברים שלי וכאשר הנחתי את הספר על השולחן ראיתי שבשולחן לידי יושב אותו אחד שתפס את מבטי מקודם,כל השיער בהיתי בו לא הצלחתי להפסיק ,לקראת סוף השיעור נפגשו המבטים שלנו הסמקתי כל כך..אבל למזלי הפעמון צלצל להפסקה ורצתי החוצה לדשא שלנו.
במסדרון נתקעתי בבר שנבהלה קצת בהתחלה אבל אחרי שראתה את הפנים ההיסטריות שלי לא הפסיקה לצחוק עד שאמרתי לה שאני לא אספר לה מה קרה עם לא תפסיק לצחוק עלי .בשער בית הספר פגשנו את אלינור שלהבדיל מבר ממש נבהלה …עד שבר צחקה ואמרה לה שאני סתם היסטרית ואני דחפתי אותה ואמרתי לאלינור שהיא לא מבינה מה קרה לי ?….היא ביקשה שאספר התיישבנו על הדשא ליד אליה שחיכתה לנו ואחרי שהן הסבירו את ההיסטריות שלי עם כל מני סיפורים אדיוטיים וצחקו עלי קצת ,סיפרתי מה קרה בר ואליה התפקעו מצחוק ואלינור חיבקה אותי ואמרה שהכול בסדר ומלמלה שזו פדיחה נוראית .אחרי שהרבצתי לה היא הצטרפה לשאגות הצחוק של אליה ובר.רק אחרי שלוש פעמים שאמרתי איזה חברות נוראיות יש לי ואיזה נורא זה ושכל פעם זה יותר חמור, הן הפסיקו ואמרו שזה שטויות וסיפרו לי איך היה להן מסתבר שאליה לומדת עם האחד שנדלקה אליו קוראים לו עידו והוא שונא מתמטיקה כמוה ולא הפסיק לקטר כל השיעור.. אלינור אמרה שהיא נתקלה בדניאל הבלונדיני שלה ורק בר התבאסה ואמרה שלא ראתה שום חתיך מאז אותו אחד אבל פגשה כמה בנות מתוקות..
אחרי כמה דקות דיבורים התקרב אלינו עידו הגבוה והשרירי ואליה חייכה חיוך ענק הוא צחק איתה על שיעור מתמטיקה ושנייה אחרי הגיע חבר שלו וכשבר כמאט התעלפה הבנו שנמצאו כל 4 החתיכים.
רועי (כך קוראים לחתיך האחרון עם עיני הדבש) חייך אל בר והם התחילו לקבוע משהו אבל קראו לבנים למשחק אז הם החליפו טלפונים … כן להפסקה נשארו 6 דקות אבל הסתבר שיש לנו שיעור חופשי..
עידו זרק לאליה משפט אידיוטי והם רצו למשחק הספורטיבי שלהם ואנחנו,אנחנו חזרנו לספורט האהוב שלנו,תצפית בחתיכים משחקים כדורגל..