הפחד שבלהאמין באלוהים-פרק ראשון

״נועם, מיכל, בואו הארוחה מוכנה״ אמא אמרה, אני ונועם ישבנו בסלון המרווח בביתנו מסתכלים בתוכנית ריאליטי של שעות הערב, נועם כיבה את הטלוויזיה וקם לכיוון המטבח.
שבוע עבר מתחילתו של החופש הגדול, מהלוויותו, השלישית במספרה, של אביה.
התישבתי ליד השולחן הקטן והמצוחצח שבמטבח במקומי הרגיל ליד נועם, תמיד אותו הדבר הזמנים לא השתנו, כך גם לא הרהיטים וכול שאר הדברים שהיו לפני מה שקרה לאבי, הרגשת המוות הייתה ותמיד תישאר בביתנו, זה ירדוף אותנו לתמיד.
אכלנו כול אחד בשלו הארוחה שקטה כתמיד, חתכתי את השניצל הכהה וטבלתי אותו בקטשופ אוכלת בשקיקה את השניצל והספגטי שהכינה אימי כשעה לפני, ״מיכל״ פתח נועם והפר את השקט שהיה בשולחן מספר שניות לפני, ״את יודעת עידן אח של שי מהכיתה שלי הולך לעבוד בחופש במסעדה חדשה שנפתחה במרינה״, בלעתי באיטיות את שאריות הספגטי שנשארו בפי, ״מה אתה רוצה להגיד נועם?״ שאלתי אותו, ״אם תלכי לעבוד תוכלי להשיג לי הנחות ודברים כאלה, מה אכפת לך ללכת במילא אף פעם לא עבדת״ הוא אמר, ״אין סיכוי״ אמרתי לו, ״בקשה מיכל״, הוא אמר והסתכל עלי בתחינה, ״מיכלי תחשבי על זה בחיים לא עבדת, וזה רק יכול לעזור לך״ אמא המשיכה, ״נראה״ השבתי קצרות ואכלתי את הביס האחרון של השניצל.
כעזר דקות לאחר הדחת הכלים ופינוי השולחן, ישבתי על המיטה, גבי שעון על המסעד ומחשב הנייד שלי עלי, כתבתי את שם המסעדה שנועם אמר לי, ונכנסתי לאתר הראשון בחיפוש.
היה כתוב שם איפה זה נמצא, וליד היתה הודעה גדולה של 'דרושים מלצרים' לחצתי על הלינק, והיה כתוב שיש ראיון בשעות 14:00-17:00, כתבתי לעצמי תזכורת בפאלפון, ונכנסתי למקלחת, לנקות את גופי שהרגיש מלוכלך ומגעיל.

יהיה נחמד מצדכם להגיב :)/)
אוהבת :):)