הפחד שבלהאמין באלוהים-פרק שני

צועדת על שביל האספלט הישן במרינה שבטבריה, השמש מחממת כול חלק בגופי, מחפשת בעיני את השלט עם שמה של המסעדה, וכאשר אני קולטת אותו בעיני אני מתקדמת לכיוונו במהירות בידיעה שקבעתי את הפגישה בשעה 14:30 ועברו מספר דקות מאז, נכנסת למסעדה, על גופי לבשתי שמלה פשוטה שרווליה מגיעים עד קצת לפני המרפק, ואורכה מגיע עד אחרי האגן.
התקדמתי לכיוון הקופה, משתדלת למשוך כמה שפחות תשומת לב מהנוכחים במסעדה.
״שלום״ המוכרת אומרת לי ומחייכת, חייכתי אליה בחזרה אוטומטית, ״קבעתי ראיון עם המנהל״ עניתי לה, היא הסתכלה על אחת הרשימות שנחו לצד הקופה, ״מיכל גואטה״ היא הסתכלה עלי ושאלה, ״כן״ עניתי לה, ״בואי אחרי״ היא השיבה, הלכתי אחריה לחדרים האחוריים של המסעדה, סוקרת את המסדרון המצוחצח, ״זה כאן, בהצלחה״ היא העירה אותי מחלומי, ״תודה״ אמרתי לה והתקדמתי לדלת.
נקשתי עליה מספר פעמים, ״פתוח״ אמר מישהו מבפנים, פתחתי את הדלת, והדבר הראשון שאני עושה, כנראה הרגל מהבית, זה בוחנת את החדר, הוא כולו נקי ומצוחצח, כול רהיט נמצא במקומו וטיפת אבק לא מצויה עליו.
התישבתי בכיסא מול האיש שנראה לא יותר מבוגר מהגיל שלושים וחמש, ״שלום,מיכל?״ הוא שאל, הנהנתי במהירות בעודי מניחה את תיקי בכיסא שליד, ״אז בראיון למלצרות יש מספר שאלות פשוטות תעני לי עליהם ואני מחזיר לך תשובה ברגע זה״ הוא הסביר נמרצות, ״אז יש לך נסיון קודם במלצרות, או בעבודה כלשהי עם אנשים?״ הוא שאל והסתכל עלי, ״אמא שלי עובדת בחנות לעיצוב הבית, אני עוזרת לה שם לפעמים, בנוגע למלצרות התשובה היא לא, אף פעם״ עניתי לו את האמת בשלמותה, ״את יודעת לעבוד עם אנשים?״ הוא שאל, ״אני מניחה שכן״ אמרתי לו מהרהרת כמה רגעים למה הוא מתכוון שהוא אומר אם אני יודעת לעבוד עם אנשים, ״אני יסביר לך״ הוא כאילו קרא מחשבותיי, ״את צריכה לדעת לדבר איתם, לדעת לשכנע אותם כאילו״ הוא עשה סימן מרכאות בידיו ״להתחבב עליהם ולגרום להם לבוא לכאן שוב״ הוא פירט, הסתכלתי עליו והנהנתי ״אני חושבת שאני יכולה לעשות את זה״ אמרתי לבסוף, יופי עכשיו בואי נעבור על פרטים בסיסים.
לאחר שעברנו על הגיל שלי ועל הסכום שאני מקבלת שם, שיצא בסך הכול 31 שקל לשעה.
״את יכולה לשבת לאכול משהו עכשיו ולאחר מכן תתחילי לעבוד,סגור?״ הוא שאל וחייך, חייכתי בחזרה, ״תודה״ אמרתי ויצאתי מהחדר.
לא רציתי לאכול אז הנחתי את התיק בתאים שמתחת לקופה, עשיתי קוקו מרושל השיער ושמתי כפפות על ידי, העובדת שהיתה במשמרת בוקר שמהר מאוד התברר ששמה הוא מאיה הסבירה לי את רוב החוקים ואני השתדלתי ליישם אותם.
״מיכל בואי שניה״ מאיה אמרה לי, התקדמתי לכיוונה לאחר שהגשתי לזוג צעיר מנת בשר, ״תקשיבי, אני מסיימת את המשמרת מוקדם היום אז את תצטרכי להישאר רק עם אלירן וגיא״ היא אמרה ושמה את התיק על כתפה הימנית, הנהנתי ונעניתי לקריאה של מישהו לקבל חשבון.
לאחר יום שלם של עבודה קשה, נכנסתי לביתי עייפה ומותשת, נועם ואמא שלי אכלו את ארוחת הערב ״היי״ אמרתי קצרות והנחתי את התיק על הכיסא, התיישבתי ליד נועם ולקחתי מעט סלט.
״יש לי משהו להודיע לכם״ אמא אמרה ושיחקה בספגטי שבצלחתה, הנחתי את המזלג וגם נועם הסתכל עליה ״מה?״ שאלתי את השאלה שכבר היתה באוויר.

פרק ארוך במיוחד:)
תגיבו אולי יהיה עוד שתי פרקים היום:)