הפחד שבלהאמין באלוהים- פרק שלישי

״מיכל קומי את צריכה לעבוד היום״ אמא אמרה ונינעה לי קלות את הכתף, בין רגע נזכרתי בארועים מאתמול והעפתי את ידה ממני ״צאי לי מהחדר״ סיננתי והתקדמתי לשירותים לשטוף את פניי, היא הסתכלה על גבי ונשפה נשיפת 'אוף' קטנה, צחצחתי שיני בעודי בוחנת את שיערי שהיה מבולגן כנראה מהבכי של אתמול, עיני היו מעט נפוחות, ופני אדמומיות, ניגבתי את פני ויצאתי לכיוון חדרי.
לבשתי חולצה צמודה בצבע כחול, שהדגישה את עיני, וחצאית רחבה משופשפת, סירקתי את שיערי בעדינות, נזהרת לא להכאיב לעצמי יתר על המידה, מרחתי טיפת סומק, ושמתי קצת קונסילר כדי להסתיר את מה שעברתי אתמול, שמתי בתוך תיק את הפאלפון וכסף.

————-

״מיכל בואי רגע״ קרא לי דניאל המנהל משמרות של המסעדה, ניגבתי את ידי שהיו מלוכלכות במעט קטשופ והתקדמתי לכיוונו, ״לא סידרת איתי שעות״ הוא אמר שכבר הייתי לידו, ״איזה משמרות יש?״ שאלתי אותו, ״בוקר וערב״ הוא ענה. בסוף סגרתי איתו שאני יעשה מראשון עד רביעי כול יום משמרת בוקר ובימי חמישי משמרת ערב.
בעודי מהרהרת על מה שקרה אתמול, חשבתי על אימי, איך היא מעיזה, איך היא יכולה להתגבר על מותו של אבי כול כל כל מהר, כמו שהבנתם, היא הכירה בחור כלשהו ,כשעתיים לפני סוף המשמרת שלי נכנסו למסעדה מספר ילדים בקולי קולות, רוב הילדים היו חבושי כיפות, וכמה מהם היו נראים טבריינים נורמלים, ראיתי שאלון ונווה עסוקים עם אנשים אז לקחתי יומן והתקדמי לכיוונם, זה היה מביך, אפילו מאוד.

פרק קצר ומשעמם!
מקווה שלפחות אתם תאהבו אותו.
פרק הבא יהיה מנקודת המבט של אריאל :)/):)