הפחד שבלהאמין באלוהים פרק רביעי

"בואנה אחי זה דפוק לגמרי הקטע הזה" אמר לי שליו בדרכנו למסעדת בשרים חדשה שנפתחה בעיר, "למה?" שאלתי אותו, "בכלל לא הגיע להם לזכות במונדיאל, הם שחקנים סבירים מעבר לזה כלום, לארגנטינה הגיע יותר" המשכתי, נכנסנו למסעדה שממנה בקעו קולות שיר עדינים.
אמא שלי הייתה כאן לפני כשבוע ואמרה שהאוכל "אלוהי" לדבריה, אז הצעתי לחברים לבוא איתי, התיישבנו בשולחן שהספיק לחמישה, דיברנו עוד מספר דקות, עד שניגשה אלינו מלצרית מהוססת, מחזיקה בידה יומן, על ראשה היה קוקו מרושל, והסינר שהיה עליה כאילו עשתה משמרת מאתמול.
היא הניחה על כול צלחת תפריט, משתדלת שלא לגעת באף אחד מאיתנו. "תיקראו לי שתרצו להזמין" היא אמרה והלכה, מור הסתכל עליה עד שהיא נעלמה אל תוך המטבח, "בואנה אחי קלטת?" הוא שאל והסתכל עלי, הנהנתי קצרות ופתחתי את התפריט שהיה מולי, הסתכלתי על כול האוכל, ולבסוף בחרתי בשיפודי לבבות עם סלט וצ'יפס, לאחר שמור, שליו, שי, רון ורועי בחרו גם הם קראתי לאותה האחת ממקודם, היא רשמה את כול ההזמנות שלנו.
"לא הזמנו שתיה" רועי אמר לאחר מספר דקות של דיבורים, "אני ילך להזמין מה אתם רוצים?" שאלתי אותם.
התקדמתי לכיוון הקופה שם ישבה המלצרית ודיברה עם נער שנראה ככול הנראה בגילי, היא הסתכלה עלי, והחליפה איתו עוד מספר דברים.
"כן?" היא שאלה, וחיכתה שאני יגיד לה מה אני צריך, עיניה היו כחולות בהירות, שערה שהיה אסוף בקוקו מרושל, אך גם כך נראה מיוחד, "סליחה?" היא שאלה שנית והקיצה אותי מבהיתי הממושכת, "אני צריך בקבוקי שתיה." אמרתי לה, היא תלשה פיתקית וחיכתה שאגיד לה מה לרשום, לאחר ההזמנה חזרתי לשולחן.
היא יפיפיה, בלי צל של ספק, אך כמוני כמוה, שנינו דתיים ולא מכובד להיות ביחיד בגילנו.
לאחר הארוחה שילמנו ויצאנו, מתקדמים לכיוון דשא ירוק שנראה רך למולנו, התישבנו עליו והתחלנו לדבר, "אחי קלטת את המלצרית?" שי שאל אותי, הסתכלתי עליו והינהנתי קצרות, עושה כאילו שלא חשבתי עליה מהרגע שיצאנו מהמסעדה.

פרק קצר ודוחה.
תסלחו לי
תמחלו לי.
אני בלחץ אני אמורה לצאת עכשיו לנסיעה ארוכה עד ראשון לציון.
עפתי להתארגן, ביי נחמדים :)