הפחד שבלהאמין באלוהים הקדמה והכרת דמויות

הסתכלתי במראה, בוחנת כול פרט בגופי, מסתכלת על החולצה הקצרה והרחבה שהבליטה את קימורי גופי, והחצאית הצרה שנמתחה מתחת.
התאפרתי מעט, שמתי פס איילינר דק עם אודם עדין, המסקרה הדלה שהייתה מרוחה על עייני הבליטה לי את העניים הכחולות הכול כך בהירות נוטות לשקוף שירשתי מאבי, אוי כמה שהתגעגעתי אליו, מאז שהוא הלך לא נשאר לי כלום, כול כך אהבתי אותו, הוא היה הדמות שלי להערצה, הוא היה בחור נאה, עיניו היו כעייני, עניים בהירות וגדולות, ושערו היה כשערי, חום בהיר, כמובן שלי היה ארוך בהרבה יותר.

———–

מיכל גואטה:

בת 16 וחמישה חודשים, עניים כחולות בהירות ושיער חום חלק ובהיר.
אימי אסתר מגדלת אותי ואת אחי נועם בבית קטן איי שם בצפון, בעיר טבריה, הבית שלנו מעוצב בצורה מדוקדקת, הרהיטים תמיד נקיים ומצוחצחים, נועם אחי, קטן ממני בשנה בן 14 הוא לעומתי, תמיד היה יותר קרוב לאימי.
אני ואבא שלי? כולם ידעו שאני המלאך שלו, תמיד שבכיתי ולא משנה מאיזה סיבה הוא לא דיבר הוא ליטף אותי וחייך, תמיד היה אופטימי, דבר אחד שאני לא אשכח ממנו לעולם? הכיפה הסרוגה שהיתה מונחת בקודקוד ראשו.

———-

סידרתי את הכיפה שעל ראשי בעודי הולך ברחובות של טבריה, על גופי היה גופיה שחורה, שאבא שלי לא הרשה לי ללבוש, אבל אמרתי לו שאני כבר ילד גדול כדי לבחור את הבגדים בשביל עצמי, בגד הים שלי היה קצר ועליו התנוססו פסים בצבעים שונים, נכנסתי לקיוסק וקניתי בקבוק קולה וחטיפים, לא יוצא לנו לשבת הרבה, אני והחברים, המשפחה שלי תמיד היתה המשפחה הכי פחות שומרת מסורת, למרות העובדה שאבי תמיד עם כיפה, אימי מסתובבת אך ורק עם חצאיות אחי נדב חזר בשאלה לפני שנתיים, היום הוא גר בתל אביב בדירה קטנה עם עוד שותף ושני שותפות, ועובד בחברת הייטק, אחותי שרון בשירות לאומי בחול לשנה שלמה.

———

אריאל חדד:

יש לי עניים חומות בהירות קטנות, הריסים שלי, משווים להם גוון יותר כהה בגלל שהן ממש ארוכות, שיערי בצבע שחור.
הדבר שהכי מאפיין אותי זה הכיפה השחורה שתמיד מונחת על ראשי, אני לעומת נדב אחי הגדול אוהב את הדת, הכול צחור וחלק, אף פעם לא הייתה לי חברה.
אני שנה הבאה יעלה לכיתה יא' בישיבה שבעיר שלי, טבריה.

נקודת מבט כללית:

הרגשת החופש כבר עמדה באוויר, הריח, ההרגשה, ובמיוחד הבילויים של נוער טבריה, רק ילדה אחת, שכול שנה, זה שלוש שנים, ביום הראשון לחופש הגדול הולכת לבית העלמין ומפסידה את אביה המנוח.

אז ניסיתי סגנון אחר, כמו שכבר אמרתי, הסיפור 'הזיכרון האחרון' מוקפא עד לסיום הסיפור הזה,
אוהבת מאוד, ותגיבו את דעתכם xx