הפחד להתאהב 2 – פרק 5 – מסיבה

"אוף.." אנה מלמלה כשיצאנו מהכיתה.
"מה קרה?" שאלתי.
"פשוט זה מבאס שאני מנסה להשיג את תשומת הלב שלו כבר שנה, ואת תוך חמש דקות מושכת אותו. ואני לא כועסת עלייך או משהו." היא נאנחה.
"אני מבטיחה לך, שהכול יסתדר, והוא עוד יתחנן שתסתכלי עליו." חייכתי.
"תודה אליס. את באמת החברה הכי טובה שלי פה." היא חייכה אליי בחזרה וחיבקה אותי.
"זה בסדר." חייכתי "בשביל זה יש חברות."
~
-נקודת מבט זאק-
"זאק! בוקר! תקום אתה מאחר!" שמעתי את אמא צועקת לי מלמטה.
"קם קם.." מילמלתי בעייפות.
לא ישנתי כל הלילה. המחשבות רדפו אותי בלי שאני ארצה. אפילו אם ניסיתי להירדם, הסיוטים ישר קפצו מהמוח לחלומות.
~
-נקודת מבט ליסה-
נו באמת! מה אני אעשה עכשיו?! מה אני אגיד לאבא?! ויותר מפחיד מזה, מה אני אגיד למלאני?!
~
ישבתי עם אנה בחדר שלה, וצחקנו, ולפתע, קטעה את צחוקנו דפיקה בדלת.
"יבוא!" אנה קראה לכיוון דלת הכניסה.
"היי בנות.." ג'ייק הכניס את ראשו לתוך החדר.
"תיכנס כבר דביל." ציחקקתי.
"קודם כל, רציתי לשאול משהו. אנחנו מארגנים לכבודך מסיבה אליס, ורצינו לדעת באיזה שעה הכי נוח לכן? בכל זאת, אורחות כבוד." הוא ציחקק וקרץ לאנה.
"נראה לי שבשמונה, כן?" הסטתי את מבטי לעבר אנה, והיא הנהנה במהירות.
"יופי." הוא חייך חיוך רחב "תגיעו בשמונה בדיוק. ביי!" הוא יצא במהירות מהחדר.
"יואו איזה כיף לך! עורכים לכבודך מסיבה!" אנה ציחקקה.
"תירגעי אני שונאת מסיבות." אמרתי בקול אדיש. "את זו הסיבה היחידה שאני הולכת."
"אוי נו אני בטוחה שזה לא ככה!" היא התעקשה.
"תשאלי את כל החברים שלי מהעיירה שגרתי בה." חייכתי חיוך קטן.
"טוב נו.. לא משנה! צריך ללכת לבית שלך ולעשות לך סטיילינג למסיבה!" היא קמה ומשכה אותי.
"נווו…" ציחקקתי "חייבים עכשיו?"
"כן." היא עזבה אותי והסתובבה בחיוך. "חייבים עכשיו."
~
"זה לא, זה לא , זה בכלל לא, זה ממש ממש לא.." אנה מילמלה כשהיא עומדת ומוציאה לי בגדים מהארון.
"טוב תחליטי או שאני אחליט!" קטעתי אותה בחצי צעקה.
"טוב טוב.." היא מילמלה "קחי." ונתנה לי חולצה לבנה עם שרוולים נפוחים קטנים, וחצאית לבנה פרחונית.
~
"נו את יוצאת?" אנה קראה לי מהחדר.
"כן רגע." קראתי לה וסגרתי את החצאית עם הרוכסן מאחורה, ויצאתי.
"את פשוט.. כל כך יפה." היא מילמלה בפה פעור.
"בטוחה שזה יפה ובסדר?" חייכתי חיוך מאולץ.
"זה הרבה יותר מיפה, זה הרבה יותר מבסדר. זה… מושלם." היא חייכה חיוך גדול.
הסמקתי וחייכתי אליה, והתיישבתי על המיטה כדי ללבוש נעלי עקב לבנות ובוהקות.
~
"נו אז איפה זה?" שאלתי כשאנחנו יורדים במדרגות למועדון התיכון.
"עוד קצת אליס.." היא חייכה. "והנה.." הגענו למקום ענק, עם בר, במה, מכונת קריוקי, ובקיצור, כל מה שצריך למסיבה.
"היי אנה." בחור אחד חיבק את אנה, "היי אליס. ברוכה הבאה." הוא חייך אליי.
"תודה." מילמלתי בחיוך והמשכתי להתקדם לכיוון הבר.

-נקודת מבט סילבר-
וואו. אני חייב להגיד שהאליס הזאת יותר יפה מאחותי. ואחותי נראית כמו בובה.
"מה זה? מה זה היופי הזה שלה?" לחשתי לאנה אחרי שאליס התקדמה לבר.
"היא באמת נדירה." אנה חייכה. "טוב, אם לא אכפת לך, הלכתי לאליס. ביי." היא נופפה לי והתחילה להתרחק. וואו. האליס הזאת ממש מהפנטת. מעניין יהיה להכיר אותה.
~
-נקודת מבט אליס-
הבחור דווקא נחמד. מעניין למה הוא התחבק עם אנה.
"מסיבה נחמדה הא?" אנה קטעה את מחשבותיי.
"כן.." חייכתי חיוך קטן.
"את באה לרקוד?" היא קפצה מהכיסא הגבוה של הבר.
"לא לא…" מילמלתי "לכי אני אהיה פה."
"אוקיי." היא חייכה והלכה לרחבת הריקודים.
"אז…" הבחור שחיבק את אנה בכניסה התיישב לידי "איך אמרת שקוראים לך?"
"אליס." אמרתי במבט לא מבין.
"סילבר" הוא הושיט לי את היד ללחיצה.
"אז אתה האח התאום של אנה?" אמרתי לו כשאני לוחצת לו את היד.
"אכן כן." הוא חייך חיוך גאה. "אז… בא לך לצאת לטייל? רואים שלא בא לך על המסיבה."
"טוב." משכתי בכתפיי.
~
"איזה רוח נעימה יש בחוץ." חייכתי.
"כן. לגמרי." סילבר צחקק. "שנשב?" והצביע על ספסל פיקניק.
"קדימה.." חייכתי והתקדמתי לעבר הספסל, והתיישבתי.
"אז… מה את יכולה לספר לי על עצמך?" הוא שאל בחיוך.
"כלום." משכתי בכתפיי.
"אין כזה דבר כלום." הוא התעקש "תגידי לי לפחות מה את אוהבת לעשות, או מה התחביבים שלך?"
"טוב אז… לרכב על סוסים, לשיר, ו.. לחבק את החבר שלי." צחקקתי.
"חבר שלך?" שמעתי אכזבה בקולו.
"כן." חייכתי חיוך קטן "אבל הוא לא גר פה." אמרתי ועיניו נפתחו.
"הוא גר בעיירה שגרתי בה לפני שהגעתי לפה, ו.. הוא ממש מפחד עליי פה, אתה יודע. בחורים, שתייה וזה.." נאנחתי בחיוך קטנטן.
"למה הוא לא גר פה איתך?"
"כי… אני מעדיפה שהוא יישאר שם. עם כל החברים שלנו, והמשפחה שלו." מילמלתי.
"וואו איזה קריר נהיה פתאום." אמרתי וחיבקתי את עצמי.
"קחי." הוא חייך אליי והושיט לי את הג'קט הלבן שלו "תודה. בדיוק מתאים לבגדים שלי." ציחקקתי.
"אין בעד מה, אליס." הוא חייך.
ולפתע, הסתכלנו אחד לשנייה בעיניים ו..

-נקודת מבט סילבר-
היא הסתכלה לי בעיניים, וגם אני לה, והרגשתי שזה רגע מתאים. עם האווירה והכול,
אז התקרבתי אליה, טיפה, ועוד קצת, והשפתיים שלנו כמעט נגעו אחת בשנייה.
ו.. "סילבר אני.."